תפיסת המינימליזם הינה אבן יסוד באורח החיים היהודי, לא רק כשאיפה לחיי פשטות וצניעות, אלא גם כמבט כולל ואחראי על כל המציאות וצורך בתרבות צנועה וחסכונית בניצול משאבי הטבע. שהבעיה המרכזית היא שאותם מינימליסטים השואפים לחיים פשטות, יותר מאשר הם מתרחקים מגודש של חפצים ורכוש, הם מתרחקים מפרסום. אחד מהרבנים שגילם את אידיאל זה הוא בנימין הרלינג שהתפרסם מהסיבות הלא נכונות כשנרצח בפיגוע ירי לעבר מטיילים באיזור הר עיבל.
בנימין הרלינג היה אדם שחסכן שהקפיד שלא לרכוש דבר שאין לו בו צורך, שלא להשתמש בדבר שאולי משהו אחר יצטרך אותו וודאי שלא להשתמש במשאבים שאינם נצרכים. את אותה ההקפדה על אורח חיים מינימליסטי הוא ביצע גם בנושא מזון והקפיד לאכול רק את התפריט התזונתי המינימלי שקיבל מהרופאים: דיסה בבוקר, מעט אגוזים ותפוח לצהריים ולערב שתי פרוסות לחם ולפעמים מעט ירקות מבושלים. לא פחות ולא יותר.
חיי הפשטות אותם אימץ גרמו לו להמנע בכל מחיר מרכישת דברים חדשים ובעיקר לשמור על המעט שרכש, ולכן במשך שנים השתמש באותו תיק. אם נקראה הרצועה של התיק, הוא פשוט החזיק את הספרים ביד עד שהספיק לתקן את הרצועה בעצמו. כלל לא מעלה כאפשרות לרכוש תיק חדש. המכרים שלו מעידים שהוא הקפיד לא להשתמש בדפי טיוטה, ואם היה צריך לרשום משהו הוא השתמש בחתיכות נייר או ודפים שכבר אינם בשימוש.
אולי הסיפור המוזר ביותר, אבל זה שמצביע על הצורה העמוקה בה הוא הפנים את עיקרון המינימליזם, הוא זה שהקפיד לרכוש דווקא את הפירות והירקות הפחות טריים שהיו בחנות. מסביר את עצמו בכך שהפירות הטריים ילקחו בידי משהו אחר, ואילו אלו עלולים להיזרק לפח. כלומר הוא ראה את עיקרון המינימליזם לא רק כאורח חיים פרטי אלא כתפיסת מציאות של יצירת תרבות אנושית שממעיטה בצרכנות ובזבוז משאבים. כשראו אותו בוחר בחנות את הפתוח הפחות יפה לארוחת צהריים, הוא הסביר בפשטות ש”תפוח אינו אתרוג ואינו דורש הידור”.
אולי פשטות וצניעות זו היא גם הסיבה שלא הצלחתי למצוא תמונה יותר טובה 🙂