בני האדם הינם יצורים חברתיים. ירצו או לא ירצו, כולם משפיעים ומושפעים מהחברה והתרבות. כבר תיאר ג’ורג’ אורוול מציאות בהם הממשל יוצר ניתוק בין בני אדם כדי לכפות תפיסת עולם על החברה. אלא שאת אותו הניתוק כולנו חווים בכל תרבות. ישנם תרבויות פשוטות ובריאות יותר, המאפשרות לכל אחד להקשיב לעצמו, וישנם תרבויות כמו התרבות המודרנית המאביסות על האדם כמות בוטה של רעש כדי שלא יהיה מסוגל לחשוב בעצמו.
מול אותו מכבש תרבותי ניצבים האנשים הבודדים המנסים לפקוח את העיניים ולראות את המציאות כפי שהיא, לראות את עצמם. אלא שבשביל אותו השקט הפנימי הנדרש לצורך זה יש צורך לעמוד אל מול תרבות הרעש הפועמת במלא הכוח: בשלטי חוצות, בנורמות חברתיות, בשיח חברים ובאינספור הערות שוליים המחדירות לנפש את תחושת החוסר. אדם השואף לפשטות כאורח חיים צריך לעמוד מנגד ולסרב: לסרב להמלצות של חברים, לסרב למתנות או לסרב לשתף פעולה. לצערינו בתרבות הרעש אילו החפצים בפשטות מוצאים את עצמם עומדים ללא הרף מנגד.
לאור זאת מובן מדוע כל אחד הכותב על פשטות או מינימליזם מוצא את עצמו בשלב כזה או אחר עורג לקהילה, או לקבוצת תמיכה. ניתן לראות את זה ברשימת עשרת הכללים לפשטות כאורח חיים שהציע Keith או בכל אתר שעוסק בנושא. מי שמקשיב לפודקאסט של ברוק “האט את ביתך“, שומע שכמעט כל אחד מהמרואיינים נוגע בצורך לייצר קהילה.
אז לצערינו במדינה קטנה כמו שלנו, ובעיקר במדינה לחוצה וחסרת נחת כמו שלנו הדבר קשה שבעתיים, אבל מספיק לפתוח בשיחה כנה כדי לראות עד כמה כולנו צמאים לאותו השקט, עד כמה הפשטות אינה שיגעון של תמהונים, אלא צורך אנושי מוחשי והכרח אקולוגי. מספיק לפתוח בשיחה ולהקשיב כדי לראות עד כמה כולם מחפשים את הקול השפוי שיגיד להם שמותר וכדאי להגיד לא ליציאה בערב כשעייפים, עד כמה מותר וכדאי לסרב לסרט או להתמכרות לסידרה חדשה.
משמעות המילה סנגהה בסנסקריט היא קהילה, או חברותא והיא מתארת את אחד היסודות ההכרחיים שהגדיר בודהה בדרך להארה – הצורך בקהילה תומכת העומדת מנגד לנורמה החברתית. אבל הצורך בסנגהה אינו נחלתם של הבודהיסטים, אלא הוא צורך של כל מי שמנסה לסלול לעצמו דרך חדשה.
בשורה התחתונה, זה שעדיין לא מצאתי סנגהה של פשטות ומינימליזם בישראל, לא אומר שאני לא יכול לערוג לפתיחתה.
—————————-
את התמונה הלא ממש קשורה הבאתי מכאן.