בנוגהם של היש: נכון, את יודעת, אבל…

באותו המקום בו לא הייתי אמור להיות, התיישבתי במקרה ליידה. היא, בניחוח זר, זקוף, נקי ומודע, הביטה בהמולה. לכן די הופתעתי כשניגש אליה צייד לארוב לחיבוק, וקיבל את הסכמתה. שבריר שניה לאחר מכן חזרה לעצמה והבהירה את גבולות הגזרה. ״אני יכול לשאול שאלה בוטה״, הרגשתי צורך לפרוק את מה שבער בי זמן רב. וכשאישרה המשכתי:… Read More »

בנוגהם של היש: הם לא באו לנחל שלך

גם הוא כמו רבים אחרים ניגש אלי. שם, באותו המקום בו לא הייתי אמור להיות. מבוגר מהם בשני דורות הצביע בהתפעלות והתחיל לדבר על החיים החדשים שהגיעו לנחל בעל שם, כשניכר שהוא גאה במקום ובמורשת. הבטתי אחריו בניסיון לראות את מה שהוא ראה, ובגלל שגם הוא לא בא בשביל הנחל ציינתי ש״לא, הם לא באו… Read More »

בנוגהם של היש: אתה לא במקום

דיברנו מעט במקום בו לא הייתי אמור להיות. גם הוא לא היה במקומו. כשכולם התנערו, שנינו התנדבנו במטבח, הוא כאיש מקצוע לא מנוצל, ואני מנסה להודות בדרכי. המרחק בין מקלף הגזרים בו דיברנו לראשונה, לשר הממונה על הקדרה היה במרחק מילת עידוד אחת קטנה, ולצערי, כאורח, לא יכולתי לתת לו את המפתחות. אבל לאחר מכן… Read More »

לכן אני לא

מסובב הסיבות ומגלגל הגילגולים אפשר לי פתיח עשיר הרבה מעבר כל מה שיכולתי לבקש: דנתי כחצי שעה עם בעל החנות הראשונה בטור בניסיון להבין מה גורם לאדם להאמין שהארץ שטוחה. לאחר מכן שמעתי באריכות והבנתי לעומק את השכנה שלו, אומנית האריחים. היא ספרה על הדרך הארוכה והטבעית שגרמה לה לשבת בנחת בחנות. את ההשפעה ההדדית… Read More »

בנוגהם של היש: החידוש ביכולת לתעל כאב

הוא היה רווי אשמה וכאב בעוצמה כה גבוהה שמשאלת המוות היתה גלויה ומוחשית. הקול הלוקח אחריות על מות האהוב התאחד עם קולות האחים שדחפו אותו לפיתרון הסופי. וביחד עם הקשיים שגם כך נשא עמו, הקול הפך לקול היחידי האפשרי. הוא מעולם לא שמע על משמעות הכאב, על היכולת לתעל כאב. לא היה לו מושג שניתן… Read More »

פוסט מסכם בנוגע לכתות

סיכום אישי, למה פעם בעבר כתבתי על כתות, למה הפסקתי, ובעיקר למה אין שום סיבה לקרוא אף פוסט שכתוב כאן.

בנוגהם של היש: נוירוכירורגיה

קרועה, יושבת ליידי, ספרה איך שלושה ימים אחרי הניתוח, האישה קפצה מהגג. לכן לקח לי כמה רגעים לאסוף את עצמי ולהזכיר לה שהיא מתמודדת עם אחד המקצועות המסובכים בעולם, היא מתעסקת במחקרים פורצי דרך שאני לא מסוגל להבין, היא משתמשת בקדמת הטכנולוגיה, היא פרצה למקום גברי לחלוטין בו רואים בה פולשת שצריך לפלוט מהמחלקה. היא… Read More »

בנוגהם של היש: לפחות אני קיימת

כולם חששו ממנה, כי ידעו שמילים טובות לא יהיו. ברוב המקרים, אני מצאתי בה נשמה טובה. אבל באחד מרגע יהחסד, אחרי שסיימה לשפוך עלי איש וגופרית במשך מספר דקות, ונרגעה, היא הסבירה את עצמה בצורה מבריקה: כשאני פרובוקטיבית לפחות אני קיימת, לפחות אני לא החמודה. כשציינתי שזה משאיר אותה בודדה, צחקה וציינה שכנראה שאני עדיין… Read More »

בנוגהם של היש: המורדת המלומדת

לא ידעתי מה לענות כשהיא סיפרה שעוד מעט תנשא בשידוך כפוי. התקשתי לנחם כשהיא סיפרה שאביה נועל אותה בחדר כדי שלא תפגוש את החבר היחיד איתו דיברה, זה שכמעט היתה איתו רק כדי להיות. נעולה כדי להמשיך להצטיין במקצוע שאביה מאלץ אותה ללמוד, בלי שיכיר ברצף הציונים המרשימים שמביאה. לכן כששאלה האם היא יכולה לגלות… Read More »

בנוגהם של היש: היוהרה להיות בשביל

עד אז הוא היה חומה אלימה ובצורה, ורק בפעם הרביעית הצלחתי לנהל איתו שיחה, עוקף את קבלת הפנים האגרסיבית שאחריה לא נותר דבר. וכשהמרחב נפתח, וכהרגשתי בנוח לשאול אותו למה היה כל כך קשה להתחיל שיחה, ענה בקולו העמוק: “בגלל היוהרה שלכם להיות שם בשבילי”. משאיר אותי המום.