בשעות קטנות של הלילה, כאשר תושבי העיירה היו קבורים עמוק בנבכי חלומותיהם, הסתובב גבר גבוה בסמטאות הצרות שבין הבתים. לא הקור העז ולא השלג העבה הרתיעו אותו בדרכו למלאכת הקודש. בבקיאות מפליאה הסתובב בין בתי העניים והשאיר מעות צרורות במקומות צנועים, כך שנשות הבית יוכלו למוצאן. כאשר סיים את הסיבוב הקבוע התגנב בחזרה למקום היחיד בו עוד נותרו אנשים ערים, ונבלע בין המבוסמים שבבית המרזח.
___________
לאה-זלדה הושיטה את ידיה לתוך הכד הריק שעמד בפתח ביתה, שפתיה ממלמלות תחינה חרישית. לבסוף פלטה אנחת רווחה והרימה את ידיה לאוויר, מודה לריבונו של עולם על ששלח לה את המעות והתפללה לשלומו של איש חסדם הנעלם. קולות נחירותיו של בעלה הדהדו בין כותלי הבית ואפשרו לה להצניע את המעות לפני שיופקעו ל’פדיון כפרות’, כלומר לכפר על נפש בעלה ממחסור במשקה.
רק כאשר השמש התקרבה למרומי הרקיע התעורר דב-בער משנתו, משמיע גניחות עמוקות שנועדו לשחרר את גופו משרידי היי”ש מליל אמש. לאחר תפילה חטופה זרק את הפת שעל השולחן לתיקו, נטל את העגלה והובילה לכיוון הנהר למלא את חבית המים. לא ניתן להתעשר מחלוקת מים, אך היה בפרנסה זו יותר מהנדרש לכלכלת ביתו. יתרון נוסף שהיה במלאכה זו, שבזכותה הכיר את כל תושבי העיירה וידע בדיוק היכן שכר ‘משקה’ בצידה.
לאה-זלדה לא התלוננה. אף שרוב שכרו של דב-בער נעלם, כנראה עם אדי הכהל, לפת לחם מעולם לא הגיעו. איש טוב היה בעלה, מסתתר מאחרי פנים זועפות של קשה יום. ידעה שאיש טוב בעלה. לשמחתה, גופו לא הפגין את חיבתו למשקים כלפי חוץ, בניגוד לגופם של רוב יושבי המסבאות. פניו לא עטו את המראה האדום ובטנו לא עטתה את היקף החבית. חשבה שאולי הדבר נובע מהמאמץ הגופני שבחלוקת המים.
בערב פרץ דב-בער כהרגלו את דלת ביתו, קורס על הכסא הנמוך. לאה-זלדה הזדרזה להגיש לו ספל שכר מחומם להשיב את נפשו והתיישבה לידו לשמוע מה בפיו. הפעם הספיק למלמל שני סיפורים קטנים בטרם נפל הספל על הרצפה. לאה-זלדה חדלה להקשיב לתוכן סיפוריו לפני שנים, יודעת שכולם מסתיימים בלגימה שמרחקת את הגאולה. את הזמן שדב-בער נם ניצלה ללבות את האש בתנור ולהטיב את הקדירה. בתנועות זהירות הכניסה את ידה לכיסו והוציאה משם את המעות, מעשרת מעט לצורכי הבית. לא די היה במעשר לוי כדי לספק את צרכי הבית, אך אם הייתה נוטלת יותר מכך הרי שהיה מבחין וגומל בזעף למספר ימים. לצערה, היתה נואשת מכדי לברר לאן נעלם רוב הממון שהרוויח במשך היום, שלפי חשבונה יכול היה להספיק להשקותו והותר, אך מעולם לא נותר.
שנת הערב הקצרה נקטעה כאשר לאה-זלדה נערה את כתפו, מזמינה אותו לסעוד את ליבו בנזיד. היה נוטל ידיו ופולט ברכה חטופה שנגדעה בטרם עת על ידי פיסת פת. עושרו של הנזיד הראה לו פעם נוספת שרעייתו זוכה למקור הכנסה נוסף. בבטן מלאה הניח את הקערה על השולחן, ווידא את תכולת כיסיו, עטה את מעילו הכבד ויצא מהבית לתוך הלילה הקר, לכיוון המסבאה.
היא הכירה את בעלה היטב וידעה שמשהו בליבו. עד לפני חודש היה לועג לה כאשר בקשה ממנו ללבוש מעיל, טוען שדי בחום היי”ש. בערך בחצות היה שב, פותח את הדלת בניסיונות לא מוצלחים לשמור על שקט, מקלל כאשר תנועותיו המגושמות גרמו לרעשים מוגזמים. כיום הוא יוצא עטוף למשעי, וחוזר רק בטרם שחר, בשעה שהמסבאות נסגרות. לשמחתה היא לא הבחינה בהשפעת השעות הנוספות במחיצת הבקבוק, ובליבה הודתה לבורא והסתפקה בכך.
לפני חודש גמלה בליבו החלטה. עניים הכיר עוד מימי ילדותו, ומאז שהתחיל לעמול לפרנסתו הקפיד שלא להגיע לידי כך, אך עצם המחשבה הרֵעה לו. לפני חודש החליט שאינו מסוגל עוד לעמוד בכך והוא חייב לעשות מעשה. עטה את מעילו ויצא למסבאה כדי להמתין לשעות בהם תושבי העיירה היו קבורים עמוק בנבכי חלומותיהם. כאשר הרגיש שבאה העת, יצא לאוויר הלילה הקר כדי לתפוס את הממזר שמעז לחשוב אותו כעני.