…יש בני אדם אשר בכללות אבריהם הם מוסרים נפשם… אבל בפרטות כל אבר ואבר בפני עצמו אינו כראוי ונכון, ולפעמים נכשל בהם דהיינו באיזה ראיה והסתכלות או דיבור ושאר דברים שאדם דש בעקביו. וזהו רמז בדברי חז”ל “אברים שפקעו מעל המזבח”, פירוש כנ”ל שאברים פוקעים ונכשלים באדם שהוא זובח עצמו לה’, “יחזור” פירוש צריך לחזור… Read More »

תקציר: הבזבוז לכאורה של שרפת אפר הפרה ממחיש שהמוות כלל לא קיים, ובמכלול ההוויה הכל ממשיך להתקיים. ידוע שכולנו וכל עולמנו נוצר מאבק של כוכבים קדומים שנמחו לאבק. באותו אופן, גם אפר הפרה הינה אבק שמזכיר שהכל ממשיך להתקיים. לכן כשאדם ״חוטא״ בקרבה למוות, במקום לשקוע בהאחזות והנצחה, עליו להזכיר לעצמו שהכל קיים וממשיך להתקיים.

תקציר: נחש הנחושת כדוגמה להעתיקה של הדימוי המנטאלי של החטא מהתשוקה לסבל שהוא גורם. בעל התניא מצביע על החלק התודעה בעל הבחירה החופשית, כחלק האלוהי. זה שעליו ברגע האמת אין לנו השפעה. ומורה שהאדם המעוניין להשתנות נדרש להתאמן על זיכוך עולם הדימויים שמעצב את אותו חלק אלוהי. שיטת טיפול זו מופיעה בצורה מפוארת באופן בו… Read More »

שלושה פסוקים סתומים שיכולים להיות פרשה בפני עצמה, או כותרת לכל הרעש האינסופי שנפרש בהמשך. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה׳; וַיִּשְׁמַע ה׳, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה׳, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-ה׳, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה׳.

לפעמים הכותרת מסגירה את השורה התחתונה, אבל קל מאוד למצוא כיצד ההקשבה וההתמדה הינם המסר המרכזי בפרשת פנחס. הפרשה מתחילה בסערה דרמטית של מעשה הקנאות של פנחס, ומסתיימת בסערה דרמטית במעשה הקנאות של אליהו בהר הכרמל. בין שני מעשים ההירואים האילו, נמצאת שאלה מוזרה: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹר: יִפְקֹד ה’ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר… Read More »

בניגוד לסבל הבודהיסטי שאינו אלא מסע מיותר וחסר טעם שהאדם סוחב מתוך בורות, ויקטור פרנקל, ששרד את מחנות ההשמדה, מכיר ביכולת להתמודד עם הסבל ולהתרומם בעזרתו, דרך מתן פשר ומשמעות חיים. בידיעה שלאדם יש תמיד אפשרות בחירה, ויש לו יכולת לקחת אחריות על הסבל דרך מבט ישיר כלפי החיים. ההמשך אינו אלא רשימת ציטוטים שאספתי… Read More »