האמת שקודם כל היה את האתר, לאחר מכן הוא שינה יעוד ואז עשה את זה פעם נוספת. לבסוף הוא הפך להיות המקום בו אני כותב על עצמי. וכתושב גאה של המרחב הקיים על גבולות הנורמה, האתר הזה מאגד את הדברים שמעסיקים אותי בתקופה הנתונה:
לחיים יש דינמיקה משלהם, לכן כשאדם נתקל במצבים איתם הוא לא מסוגל להתמודד, הוא מגיב בצורות שונות: ניסיתי לתקן את העולם, לאחר מכן לפצות את העולם, אז לנסות להשלים עם העולם. לבסוף נותרה התובנה שלא נותר אלא להשלים עם עצמי. מסע של שנים מבריחה לרעש שבאבסורד בכתות לניסיון להתנקות ולמצוא את עצמי דרך פשטות ומינימליזם. מכיוון שהמינימליזם מכלה את עצמו, המשכתי למקורותיו הבודהיסטיים ובגלגולם המודרני דרך מיידפולנס. אחר כך ניסיתי לחבר את הפרטיקה עם בית אבא וליצור דהרמתיזם יהודי. לבסוף, נותר הקשה מכל לפגוש את עצמי.
…
הדברים נכתבים במהירות ושגיעוט כתיב ישנם. עמכם הסליחה. אם אתם רואים שגיתי בתוכן הדברים, אנא תציינו, אשמח ללמוד ואולי לתקן. אלא שאם הדברים נשמעים לא הגיוניים, כנראה שהם פשוט כך. זו המציאות וזו מטרתה העיקרית של הכתיבה.
ק.נ. אריאל
…
…
…
…
…
…
…
…
…
ואחרי כל זה, אני משאיר את ה”אודות” הקודם, כי מליצי ככול שהיה, הוא עדיין נכון:
הבלוג הזה הוא נכתב בידי אחד מתושבי קליפת נוגה החי על אותו קו דק של אי שפיות ומתח בין חוסר מודעות לעודף מודעות. אדם שכל יתרונו בעולמו הוא שהוא מודע לכך שהינו חי באותו מתח בלתי אפשרי המתקיים במרחבי קליפת הנוגה. בזה גם יעסוק הבלוג, ב”קליפת נוגה” – הקו הדק שמבדיל בין הטמא לטהור, בין השפוי למטורלל ובאילו שחלפו מעבר לאותו הקו.
מתוך אותה חקירה על עצמי ועל שאר תושבי קליפת הנוגה ישנו תהליך של חיפוש תמידי, של בחינה אינסופית ונבירה כלפי פנים וכלפי חוץ, נבירה על יסודות התרבות, נבירה על יסודות האמונה ונבירה בהגדרת המציאות וכיצד אנו רואים וחווים אותה.