כל מה שהונג שיו צ’ואן רצה בחיים היה משרה ממשלתית כמורה או פקיד שתעניק לו חיים נוחים ושלווים בעולם בו אחת הקללות הארסיות ביותר היא “שתחיה בתקופה מעניינת”. אלא שהגורל רצה אחרת והונג שיו צ’ואן נכשל פעם אחרי פעם במבחנים הקשים בקונפוציוסיזם שנדרשים ממי שרצה לקבל משרת פקידות קיסרית. כנראה שהלחץ ותחושת הכישלון הכריע את הונג שיו צ’ואן וגרמה לו לשקוע בדיכאון עמוק שהובילו אותו למצב בו התחיל לקבל חזיונות.
באחד החזיונות והנה הוא עולה לשמים ומולו נגלא אדם גבוה שזקנו מגודל ועל מותניו חגורה עבה, ויאמר לו האיש שעליו לרדת חזרה לעולם כדי להביס את השדים.
כנראה שהחזיונות החוזרים ונשנים העסיקו את הונג שיו צ’ואן, אלא שהוא לא ממש ידע איך להבין אותם. הדבר התבהר לו רק אחרי שפגש מיסיונר נוצרי שהעניק לו עותק סיני של התנ”ך עם הברית החדשה. מתוך קריאה בברית החדשה הגיע למסקנה שהאדם אותו ראה בחזיון היה לא אחר מאשר ישו, והבשורה אותה הוא קיבל לידה אותו שהוא בעצמו אחיו הצעיר של ישו. מתוך אותה הראיה גם התברר לו מי הם אותם השדים אותם היה צריך להביס. חמוש בתובנה החדשה הכריז מלחמה על הקיסר השולט בסין, קיסר שלא היה סיני אלא מהמאנצ’ו ולא היה נוצרי כי אם דגל במשנתו של קונפוציוס.
הונג שיו צ’ואן, שהכישלון במבחני המשנה הקונפוציוסיאנית רדף אותו הניח שקונפוציוס עצמו היה לא יותר מאחד משוכני העולמות העליונים שנודה מהעולם העליון וברח לעולם הזה יחד עם השדים אותם הונג שיו צ’ואן היה צריך להשמיד. לפי הבנתו של הונג שיו צ’ואן, קונפוציוס עצמו נתפס בידי המלאכים והוחזר קשור למשפט בפני האל, ואז הולקה במרץ עד שהתחנן לרחמים.
מתוך הבנת המשנה הנוצרית, הסתובב הונג שיו צ’ואן בסין ומכר דיו ומברשות כתיבה, מטיף בדרכו לממלכת שמים בה ישנם חיי צניעות ושוויון, דיבר על חלוקת קרקעות שווה ואסר על צריכת חומרים משכרים וסמים למיניהם. הוא גם דיבר על שוויון בין המינים והוקיע את המנהג לקשירת רגלי הבנות.
אם לא די בביטחון עצמי ווודאות מוחלטת כדי לשכנע אנשים להצטרף לתנועה דתית חדשה, היה זה התזמון שגרם לכך שהונג שיו צ’ואן הצליח במהירות לסחוף אחריו המונים. באותה תקופה היתה הקיסרות הסינית בשפל חסר תקדים, הצבא היה מנוון וחבורות שודדים הסתובבו בכל מקום. האוכלוסיה הסינית הגיע לנקודה בה עודף אוכלוסיה גרם לאבטלה ורעב, ובני איכרים רבים הסתובבו בחוסר מעש ובחוסר כל. כדי להחמיר את המצב עוד יותר היתה זו תקופה בה ארופה הציפה את סין באופיום וגרמה להתמכרות המונית שפגעה באוכלוסיה הסינית בצורה עמוקה.
מרד טאיפינג
חמוש בלהט אוטופי, בשורה שוויונית וחלוקת קרקעות אלימה, התחיל הונג שיו צ’ואן להגדיל את כוחו, וברצף נצחונות כבש איזורים נרחבים מצבא הקיסרות שלא ממש תפקד במרד שלימים נקרא “מרד טאיפינג”. בדרכו הרס מנזרים ומקדשים, הוציא להורג את אנשי הממשל וחכמי הדת, ארגן מחדש את הרכוש וחלק את הקרקעות. הוא העסיק נשים כחלק מהמערכת המנהלתית ודרש שויון וחיי צניעות. בנוסף הוא אסר על קיום יחסי מין עד שהצבא האלוהי ינחל ניצחון מלא על ממלכת השדים. רק שבניגוד גמור לאותה משמעת דתית ודרישה לסגפנות, הונג שיו צ’ואן בעצמו חי חיי פאר והחזיק מספר רב של פלגשים.
כשהקיסרות הבינה שמדובר באיום ממשי, הצטרפה לצבאות הארופאיים שראו בהונג שיו צ’ואן כופר, ובעיקר אדם שמסכן את האינטרס הכלכלי באיזור ובשיתוף פעולה הנחילו לצבאו של הונג שיו צ’ואן תבוסה. הכישלון הצבאי הווה גורם לכך שמצבו הנפשי של שליח האל התערער עוד יותר, ובחשש לבגידה הוציא להורג את הנביא, או “דוברו של אלוהים”, סוחר פחם בשם יאנג שיו צ’י, ואת כל אנשיו. פעולה זו גרמה לפריצת מלחמות פנימיות שהובילו לקריסה מוחלטת של צבאו של הונג שיו צ’ואן עד שהוא התאבד בעזרת רעל וגופתו נמצאה זרוקה באחת מהתעלות בצד הדרך.
אותו חזון שמימי ומרידה שכמעט הפילה את הקיסרות הסינית גבתה בין עשרים וחמישים מליון הרוגים ונחשבת לכת שגוותה את מחיר הדמים הגבוהה ביותר. יש גם הטוענים שהיא ערערה את ההצדקה השמימית לשלטון הקיסרות הסינית והכשירה את השטח למאו שהגיע אחריו.