כנראה שמיכאל קנדי הוגן אינה דמות כל כך שיגרתית. אחד המאפינים שאולי יסגירו את דמותה היחודית הם שמונת ילדיה אותם גדלה בחינוך ביתי. אולי יהיו זה חמישה עשר הספרים שפרסמה, שהראשון שבהם עוסק בחסרי הבית המגדלים ילדים. אלא שכנראה שהמאפיין היחודי ביותר הוא הבחירה באורח חיים מינימליסטי בעל מגבלה אחת וחד משמעית – מחזיקים רק את מה שנכנס לאוטובוס.
אורח חיים מינימליסטי במגבלות האוטובוס
יום אחד החליטו היא ובעלה לנטוש את ביתם באלסקה ולהחליף את חייהם באורח חיים נייד בתוך אוטובוס בית ספר ישן. כפופים תחת מגבלה טכנית זו, כל אחד מבני המשפחה יכול היה לארוז שק בגדים אחד בלבד, כמות שמספיקה לעד שמונה ימים. סט מצעים אחד, דבר שדרש משטר הגינה קפדני וחמשת הילדים שהצטרפו יכלו לבחור בצעצוע אחד בלבד. מתוך כלי הבית לקחו לכל אחד צלחת וכוס, כאשר היוצא מהכלל היחידי היה ספל הקפה וגביע היין שמיכאל הרשתה לעצמה.
לייד דלת היציאה מהאוטובוס ישנו מתלה המכיל בדיוק מעיל אחד לכל אחד וזוג אחד של מגפיים למקומות הקרים, מצרך הכרחי לתקופה בה נסעו במרחבי קנדה בחודשי החורף. כשנסעו במקומות חמים, המטבח התרחב לאויר הפתוח והם בשלו בחוץ מעל לאש המדורה. רוב התזונה שלהם מורכבת בעיקר ממאכלים טריים או קלי בישול, אבל כמו כל משפחה נורמאלית, הם מידי פעם הם מתפנקים בהזמנת פיצה או מזון מהיר אחר.
אורח חיים מינימליסטי באוטובוס – מסתפקים במה שנכנס
הדבר היחידי בו הם לא מתימרים לקמץ הוא מכשירי אלקטרוניים, והם מצויידים במחשבים ניידים ובטאבלטים שמאפשרים להם לוותר על ספרים, עיתונים ומשמשים כמכשירי צפיה. כאשר בכול זאת ישנו צורך בספר כזה או אחר הם פשוט חונים מחוץ לספריה ציבורית וקוראים בפנים.
חמושים במטען קליל זה הם נסעו 6500 קילומטרים בחצי שנה, מטיילים במרחבי ארצות הברית וקנדה. האם אורח חיים זה מתאים לכל אחד? ודאי שלא, אבל הוא בהחלט מהווה מקור השראה והוכחה שניתן גם אחרת.
———————
הכתבה המלאה נמצאת כאן.