פטר שרפ הינו אמן שטוען שהתשוקה שלו היא לייצר אמנות חברתית, ולכן הוא יוצר הרקדות רחוב וסוחף אחריו נוסעים תמימים למסיבות ריקודים מאולתרות. אלא שהמסר התמים והדביק אותו הוא מציג בסרטונים הינו דוגמה ויזואלית למהות אורך החיים המינימליסטי. כמובן שניתן לראות את הסרטון הנדוש בו הוא זונח את החליפה לאחר שיחת טלפון מאמללת כדי לפצוח בריקוד מתחת למזרקה, סוחף אחריו את האנשי ברחוב בקריאה “תרקוד לחרות, נתוץ את כבלי החשש”.
אלא שסרטון מובהק ממנו הוא זה בו הוא נכנס לחנות במטרה להשתמש במערכת המוסיקה המוצעת למכירה כדי לגרום לקונים להצטרף לריקוד המוני, כדי שישתחררו בעזרת הריקוד ויחליפו את חיפוש האושר באמצעות הצריכה באושר מסוג אחר, אושר הנובע מראית המציאות בצורה חיובית ושמחה – וזה מהות המינימליזם.
עוד סרטון שלו שכלל לא קשור, אבל עדיין מחמם…
סרטונים נוספים של פטר שרפ ניתן למצוא כאן.