אחת המסורות המוכרות והמהנות בתחילת שנה חדשה ובכל התחלה חדשה היא הצבת יעדים לשנה החדשה. זו לא רק מסורת מהנה אלא דרך מציינת לעשות חשיבה מחדש ולעצב מחדש סדרי עדיפויות, בכך להתחיל את השנה עם יעדים ותחזית חדשה מלאים במאגרי התלהבות רעננים ומלאי מרץ.
אבל האם הצבת יעד בעתיק אינה סותרת את העיקרות הבסיסי והמרכזי של התפיסה המינימליסטית, לתת את הדגש על הכאן והעכשיו? האם זה לא מסיט את תשומת הלב לנקודה עתידית כך שבמקום לחיות בהווה נמצאים בציפיה לא ממומשת ובהמתנה? אז למרות בחשש זה יש מן האמת, התשובה היא לא.
אכן ישנו חשש שכזה, היא באמת צריך להמנע ממצב בו אנו לכודים במחזור רדיפה אינסופי אחר מטרות עתידיות, בלי שלרגע נהיה מסוגלים לעצור ולהרגיש את ההווה. אסור להיגרר למצב בו נהנה עסוקים ביעדים העתידיים עד שנרשה לעצמנו לפספס את ההווה מתוך מטרה לכבוד יעד כזה או אחר.
אך החשש אינו אמיתי בגלל שישנה אפשרות אחרת, החוכמה היא לא לראות במטרות כמערכת נוקשה של כללים מחייבים, לרשימת מטלות שמשעבדות את מכלול החיים. אלא לנקודת מבט כוללת למציאות שמעירה ונותנת מרץ חיות ושמחה לכל רגע ורגע.
כך, שאם נציב יעדים בצורה נכונה, דווקה יעדים אילו יכולים להיות אילו שיסיעו לנו לחיות חיים איטיים ומלאים יותר. דווקא יעדים אילו יהיה הדבר המכוון לאורח חיים מינימליסטי. דבר זה נעשה באמצעות שני דגשים: דבר ראשון באמצעות זה שנבין מה הוא הדבר שעושה אותנו מאושרים. דבר שני הוא שנבדוק כיצד ניתן להוסיף עוד מאותו הדבר לאורח החיים שלנו. כך החיים לא פשוט יחלפו בצורת חיות פאסיבית וחסרת חיים, אלא בעירנות והתלהבות אינסופית.
בהמשך יפורטו שלושת העקרונות המרכזיים כדי להציב מטרות בונות, אבל כדי שלא נישאר באויר, היה העקרונות בקצרה.
ב. הבין את המניעים מאחרי כל מטרה.
ג. התמקד בתהליך עצמו ולא במטרה.