בין אם מודעים לך או שלא, רוב בני האדם נמצאים במצב תמידי של רדיפה אחר אושר. האושר הינו מוטיב כה מרכזי עד שיש כלכלנים המשתמשים באושר כמדד לבריאות חברה. גם הוכח שכסף יכול להגביר את רמת האושר של האדם, למרות שאחרי שהצרכים הבסיסיים מקבלים מענה, הכסף מתקשה להביא לאושר נוסף. אבל אחת השאלות הגדולות היא היכן להשקיע את הכסף שעבור רובנו הינו משאב מוגבל.
ישנה הנחת יסוד הגיונית מאד בה משתמשים רוב בני האדם כאשר הם מוציאים כספים: בגלל שפריט רכוש נשאר לאורך זמן, האושר שהוא יכול לספק ימשך לתקופה יותר ארוכה מאשר חוויה שהיא חד פעמית. אלא שלאור מחקרים רבים שבדקו את הנושא, מתברר כי האמת הפוכה לחלוטין.
“אחד האוייבים של האושר הוא ההרגל”, מסביר פרופסור תומס גילביץ’ מאוניברסיטת קורנל שחקר את היחס של ממון לאושר במשך שני עשורים. “אנחנו רוכשים דברים כדי להיות מאושרים. והדבר אכן מסייע, אלא רק למשך זמן קצר. דברים חדשים אמנם מלהיבים בהתחלה, אבל לאחר מכן אנחנו מתרגלים אליהם”. במקום לרכוש מכשיר טלפון חדש או רכב נוצץ, גילביץ’ טוען שנשיג אושר רב יותר אם נשקיע את הכסף בחוויות כמו הליכה למוזיאונים, בילוי בחיק הטבע, למידת מיומנויות חדשות או טיול.
הממצאים של גילביץ’ עולים בקנה מידה אחד עם אחרים שחקרו את התופעה שנקראת פרדוקס איסטרלין. פרדוקס איסטרלין הראה שאמנם כסף יכול לרכוש אושר, אבל רק עד רמה מסויימת. ומעל קו הכנסה מסויים לכסף כבר אין השפעה על מידת האושר.
ההשפעה של הרגל נבדקה באמצעות מחקר בו אנשים התבקשו לציין את מידת האושר שלהם לאחר שרכשו מוצרים משמעותיים ואחרים לאחר שחוו חוויות. הראשונים אכן דווחו על עליה במידת האושר, אלא שלאורך זמן שביעות הרצון מאותם מוצרים הלכה וירדה, לעומת מידת האושר מהזכרונות והחוויות שרק הלכה והתגברה. גילביץ’ מסביר שבניגוד לחפץ הפיזי ההופך לחלק מהחיים ולכן כבר לא מעריכים את החידוש והיתרונות שבו. החוויה נהפכת לחלק מהגדרת האישיות של האדם ולכן ממשיכה להטביע בו חותם.
“החוויות שלנו הם חלק יותר משמעותי מהעצמיות שלנו מאשר לרכוש שברשותינו” מסביר גילביץ’, “אתה בהחלט יכול לאהוב את הרכוש שלך. אתה גם יכול לחשוב שהאישיות שלך קשורה לאותם החפצים, אבל עדיין הם נפרדים ממך. לעומת זאת החוויות הם חלק ממך. אנחנו סך החוויות שצברנו”.
מחקר נוסף של גילביץ’ הראה שאפילו הערכה לחוויות שליליות, כגון חוויות מבישות או מלאות חרדה הולכת וגדלה כאשר מספרים אותה לאדם נוסף. כנראה לאור העובדה שבמרחק מאותו הלחץ עצמו החוויה הופכת למצחיקה, סוריאליסטית או ארוע מכונן שאנו יכולים לשתף.
סיבה נוספת שחוויות מביאות אושר הוא שיש לחוויה דומה יכולת לחבר בין אנשים דרך זיכרונות דומים והשוואות. דבר שפועל בצורה פחותה בהרבה ואף מזיקה כאשר נפגשים שני אנשים שרכשו את אותו הרכב. “אנחנו רוכשים זכרונות דרך מפגש עם אנשים אחרים”, מסביר גילביץ’, “ולאחר שנפרדים, הזכרונות המשותפים הופכים להיות חלק מאותם הסיפורים, אותם ממשיכים לספר אחד לשני”. אפילו אם משהו לא היה נוכח באותו הארוע בדיוק, יש סיכוי הרבה יותר גדול למצוא מכנה משותף דרך החוויה מאשר דרך רכישה דומה.
סיבה נוספת המעצימה את האושר מחוויות שנחקרה בידי ריאן הוואל וגרהם היל היא שבניגוד להשוואת רכישות, בה קל לראות למי יש יותר הרבה, יותר טוב או יותר גדול. בהשוואת חוויות קשה יותר להשוות ולכן נוטים פחות לשפוט ולמדוד ויותר לשטף. “אמנם אנחנו לא יכולים להפסיק להשוות”, אומר גילביץ’, “ולכן בהחלט נרגיש רע אם נשמע שמשהו אחר היה באותו המקום אבל במלון יותר טוב, או טס במחלקה ראשונה. אבל זה לא יתקרב לתסכול שנחווה כשנשווה חפצים או רכוש”.
למחקרים של גולביץ’ יש השפעה ישירה עבוד כל אחד המעוניין להפיק את המירב מהתקציב שנמצא ברשותו. יש השפעה על מעסיקים המעוניינם להשפיע את שביעות הרצון של העובדים ועל קובעי מדיניות המשפיעים על החברה.
“בעזרת הסטת תשומת הלב שהחברה משקיעה והמדיניות שלה מרכישות לחוויות, הם יכולים להשפיע על קבוצות רבות באוכלוסיה לרכוש אושר רב יותר”. אם החברה תיקח את המסקנות של המחקרים האילו לליבה, לא רק שיוכל להשפיע על הצורה בה כל פרט ישקיע את כספו, אלא גם נשנה את אופן קבלת ההחלטות של הממשל בכך שיפנו תשומת לב ותקציבים רבים יותר לפיתוח אזורי בילוי, פארקים ושטחים פתוחים.
כך בניגוד לתרבות הרכישה המקיפה אותנו מכל עבר המנסה לשכנע שמינימליסם פירושו הקרבה, מחקרים מדעיים מוכחים שהשקפת עולם הדוגלת בפשטות ומינימליזם צרכני הם הדרכים המובילות לאושר.
—————————————–
מבוסס על המאמר “The Science Of Why You Should Spend Your Money On Experiences, Not Things” שהופיע כאן. התמונה הלא קשורה הגיע מכאן.