כמה קל להישאב לדברים החיצוניים ולהשאיר את הנקודה המרכזית מחוץ לתמונה. כתבנו על הצורך לנקות את הגודש ולרוקן את הבית מהחפצים המיותרים. כתבנו על החשיבות של ניצול המשאבים לדברים החשובים ולא לחפצים שנאגרים ללא הצדקה וכתבנו על דרכים ועקרונות שמסייעים להגשים אורח חיים של פשטות. אבל הנקודה המרכזית שעליה צריך לכתוב היא הצורך להגיע למינימליזם פנימי – להוציא את הגודש מתוכינו.
ישנו ספר מקצועי המנחה מתכנתים כיצד להגיע להצטיינות בתחום. הכלל הראשון שמובא באותו הספר הוא לבחור תחום אחד, טכנולוגיה אחת ולהתמקצע בה.. רק אחרי שכבשת אותה בצורה מלאה תתרחב הלאה. קל לנסות לתפוס הכל ולהתפזר סביב אינסוף הדברים שמסביב, אבל כדי להצטיין צריך לבחור את הנקודה המרכזית ולהתחיל משם. רק אחרי שאותו היעד נעשה לטרטוריה מוכרת שאינה דורשת משאבים ניתן לגלוש למחוזות אחרים.
כמה קל להתפזר ולייצר גודש פנימי, בו קופצים ללא הרף מנושא לנושא, בלי להתמקצע ובלי למצות אף אחד. אבל שלוות הנפש דורשת למקד את המאמצים, לבחור את הזירה הנוכחית ורק אחרי הכיבוש להמשיך ליעד הבא. רוב ה’מצליחנים’ התחילו מדבר אחד אותו עשו בצורה טובה מאד. רק אז ורק משם הם התרחבו הלאה לנושאים נוספים. ובדרך כלל יתברר שגם אילו שעושים עשרות דברים ומנהלים מערכות גדולות התחילו מנקודה מוגדרת אחת, ורק לאחר מכן הוסיפו עליה. השאיפה לעשות כמה שיותר ולתפוס כמה שיותר רק גורמת לתחושת חוסר יציבות וגודש לא בריא.
ישנה טענה ש’אתה יכול לעשות כל מה שתרצה’ או בנוסח נוסף שאתה יכול להיות כל מה שתחלום עליו. המציאות כמובן שונה לחלוטין, כי ככול שתרצה לא תוכל לעשות דברים שאתה לא בנוי אליהם. האדם צריך לבחור לו את היעד ולשאוף אליו, ממוקד ונקי מהסחות הדעת. מתוך אותו המיקוד ורק לאחר שהיגיעה כבר אינה מהווה עול מעייף ניתן לבחור את היעד הבא.
אותה הנקיות המיניליסטית שאנו מעוניינים להביא לביתנו, ולהוציא בשבילה את כל הדברים שאינם נצרכים. את אותו התהליך צריך לעשות גם בתוך הנפש. לנקות את אותם הרצונות והשאיפות שמכניסות אותנו לסחרחרה של רצונות לא ממוקדים ולהישאר בראיה ממוקדת ומלאת אנרגיה לדברים החשובים. אותו המיקוד הוא שיביא לשלוות הנפש הנובאת בחיי פשטות עשירים ומלאים.
———————————-
. חוץ מהגמל, אולי היען היא דוגמה בוטה למי שלקח את המינימליזם המנטאלי לנקודת הקיצון. התמונה שממחישה את זה הגיע מכאן.