כבר נכתב כיצד הצורה בה אנו משתמשים בכסף מהווה סרגל מדידה דורסני, הגורם לנו למדוד כל דבר לפי השווי הפיננסי. נכתב על הנזקים וכיצד נקודת מבט זו מרוקנת את העולם מתחושות ורגשות. גם הוסבר כיצד הדבר גורם לכך שנוצרה תרבות שכולה מבוססת על צרכנות אנסופית.
עוד לפני כן דובר על הלחץ התמידי ושטיפת המוח האינסופית שהתרבות מפעילה עלינו במטרה שנצרוך ללא הפסקה עוד ועוד מוצרים. כיצד היא מציגה פרסומות בכל פינה ומבצעת כל מניפולציה כדי שנחשוב שאילו רק היינו רוכשים עוד מוצר אחד עולמינו היה מושלם. גם תיארנו את המצב בו אנשים מוצאים את עצמם מנסים למלא את החוסר הפנימי בצרכנות לא מודעת שרק מעמיקה את הריקנות והחוסר בכיס.
מה שנותר הוא לראות כיצד אילו ששואפים דווקה לפשטות כאורח חיים יכולים להשתמש באותו המדד ובאותם הכלים של עולם הצרכנות כדי התמודד מול אותם הלחצים והרצונות החיצוניים שהתרבות שותלת בנו ללא הרף. כיצד אותו סרגל פיננסי דורסני יכול לסייע לאילו לדוגלים בעיקרון המינימליזם, ודווקא הוא שיכול לספק להם את השקט המיוחד והשלווה הפמינית.
אז מה היה קורה אילו היינו משתמשים באותו המדד, אבל מצמידים אותו לדבר בעל משמעות. מה היה קורה אילו היינו רואים מה העלות האמיתית של כל רכישה. הרי הבעיה המרכזית של שימוש במדד פיננסי שמדובר במושג ארתילאי המנותק מעולם הדימויים המוחשי המלווה אותנו ביומיום.
אך מה היה קורה אילו היינו מודדים כל שקל בזמן שהוא עולה לנו. אם במקום להגיד שמכשיר זה מחירו אלף שקלים, היינו אומרים שמחירו בין יום לשבוע עבודה. השאלה כבר לא תהיה האם יש לנו בחשבון אלף שקלים מיותרים, אלא האם שווה להשקיע שבוע עבודה באותו הפריט.
כמובן שכדי לעשות חשבון אמיתי צריך למדוד את זמן העבודה, לא בשכר אותו אנו מקבלים, אלא בסכום אותו אנו יכולים לחסוך לאחר ההוצאות ההכרחיות. הרי ההוצאות ההכרחיות קיימות ותמיד ימשיכו, השאלה היא כמה זמן נוסף צריך להשקיע וכמה צריך לאגור עבורו. פתאום עלות הפריט נעשת משמעותית בהרבה, במקום שבוע עבודה, אותו הפריט עולה לנו חודש עבודה. ואז צריך לעצור ולשאול, האם שווה לי להשקיע חודש עבודה רק בשביל מכשיר טלפון חדש? האם הארוחה במסעדה מצדיקה עוד שבוע במשרד?
המחשה של המושג “כסף” באמצעות בדיקת העלות שלו, אל מול המשאב היחידי שמתקלה באופן עקבי ובלתי נמנע, נותן לכסף משמעות שונה לחלוטין ומוציא אותו מהיותו מושג מופשט. הוא נהפך לסכום בעל משמעות יקרה שיסייע לחשוב פעמיים לפני כל רחישה.
אורח חיים של פשטות הוא ניסיון להעניק לכל רגע את הערך לו הוא ראוי. כשמעמידים רכוש מול העלות שלו בכמות החיים אותם הוא יגזול, מקבלים את העלות שלו ביחס למשאב היקר ביותר – ביחס לחיים עצמם.
——————–
והתמונה הנדושה מקורה מכאן.