מורי ורבי שמעולם לא פגשתי כתב על הדרכים הפשוטות לשפר את העיר, ובין הרעיונות השונים ציין את ההמלצה להיות מדריך תיירים בשכונתכם. אז רצה המקרה וזכיתי לכוון לדעת גדולים עוד לפני שידעתי שקיימת תנועת האטה ומינימליזם לא היה יותר ממילה מוזרה.
כמצטרף חדש לעיירה ותיקה הרגשתי שמאחרי כל אבן מסתתרים שלל סיפורים. חצאי רמיזות ורגעים נדירים של השתפכות מלל מהבוגרים, חשפו עושר שהולך ומתנוון. כמצטרף חדש לעיירה ותיקה, הייתי בין הבודדים הצמא לאותם הסיפורים, כילד פקחתי עיניים גדולות וליקטתי את הרסיסים אחד לאחד. אלא שכל פעם בה נחה המוזה על אחד מהתושבים הותיקים, גלגלו הצעירים עיניים ולגלגו, מזכירים שאיש אינו רוצה לשמוע את הסיפור בפעם המאה. בשקט ומאחרי כולם עמדתי אני, ואני רציתי לשמוע.
באחד השבתות בה חייך אלינו מזג האויר פרסמתי שישנו טיול משותף אל הגבעה הסמוכה, טיול פשוט בלי מדריך ובלי כל כוונה סמויה. לשמחתי הגיעו כחמישה עשר משתתפים, פרוסים לכל קשת הגילאים. הצעירים רצו לפנים, עסוקים בתחרויות סמויות וגלויות, מדלגים בין משחק למריבה בקצב שלא ניתן לשליטה. ומאחור הלכו הוותיקים, שלווים וברוח טובה. כל מה שנדרש היה שאלה מכוונת אחת והזכרונות צצו אחד אחרי השני, כשהם מתחרים בניהם ומעשירים אחד את השני בפרטים. שבת לאחר מכן הכרזתי על טיול למערה סמוכה, וגם בפעם זו הגיעו אותו מספר של אנשים, הגרעין המאושר מהסיור הקודם וכמה חדשים שנוספו כדי להעשיר את השיחה. כך שבת אחרי שבת למשך חצי שעה.
ארועים משעשעים של אספן סיפורים לא חסרו, כמו המקרה בו סיפרתי לאדם אחד על האישה ההרה והעמידה את כל הבסיס למסדר בגלל עצלות ומעיל שהתגלגל בסביבה. אותו האיש הקשיב בנימוס ואז תיקן מספר פרטים, מציין לבסוף שהיתה זו רעייתו ומוסיף עוד כיד הדמיון הטובה. או מקרים בהם אני סיפרתי לאנשים על המונח בחצר ביתם, משלים להם את התמונה, מצביע על מבנה ישן וחושף אותם לפיסת היסטוריה נשכחה או מספר לבן על עלילות אביו בתקופה רחוקה. לא זו היתה המטרה, אבל אחרי שנה התבקשתי לשאת את כובע המדריך ולהוביל קבוצות לאורך רחובות קצרים ובהם היסטוריה ארוכה.
האם התכוונתי אז לשפר את העיר או שפשוט נהנתי לחוות ולהראות לאחרים את העושר שנמצא בכל פינה? קשה לשחזר, אבל אין ספר שמדובר בחוויה של פשטות נעימה.