תקציר: השבוע התעוררתי להבחין בפרשה כיצד בנות צלופחד הבחינו שאביהם מת בגלל שתודעתו הצטמצמה לבריחה מהחטא. וכדי להמנע מליפול לגורלו, ולאבד את שמו ואת שמן מהעולם, הן בקשו ממשה עוגן ושליחות חיובית כדי לשאוף אליה. בנות לצלופחד פונות אל משה ומתארות את אביהן: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה׳, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת,… Read More »
פרשיית בלעם מרתקת, משעשעת ומחכימה. אבל בין השורות ניתן לראות איך היכולת להרים את הראש ולהביט חסרה גם מגדולי הנבאים. וכיצד, ומנגד, ברגע בו אדם משתחררי וכבלי התודעה ונהיה מודע למציאות, הוא יכול לזכות לראיה בהירה. כן, לומדים מודעות יהודית גם מבלעם. ישנם שאלות מעניינות שקשה לתת עליהם את התשובה, כמו למשל איך בלעם זכה… Read More »
ישנם פרשיות פשוטות שאם מדקדקים בדינמיקה המסתתרת מאחרי המילים, מגלים גישה מסעירה הפועלת בכיוון מאתגר ומסוכן, ולכן שונה לחלוטין מהמקובל. דוגמה שכזו צצה בפרשת שופטים, כשנכתב הציווי להקשיב לנביא: נביא מקרבך מאחיך כמני, יקים לך ה’ אלהיך: אליו, תשמעון… והיה, האיש אשר לֹא ישמע אל דברי, אשר ידבר, בשמי אנכי, אדרש מעמו… אך הנביא אשר יזיד… Read More »
יש מעט דוגמאות ברורות של אנשים מוארים, שהמבט הצלול והמואר שלהם זיכה אותם ביכולת לשמוע את דבר ה’. ויש עוד מקרים מועטים מזה בהם מתואר כיצד הם אבדו את אותה הראיה הבהירה, והתהליך אותו עברו עד שזכו בה בחזרה. אחד המקרים הבודדים ההם היה גדול הנביאים – בלעם. בפרשת בלק מתואר באריכות, ובצורה קומית, את… Read More »
תקציר: פרשת בלעם מציגה את המהירות בה תרבות קורסת, את הצורך באותם גיבורים קולניים כפנחס, ואת מחירה של מציאות שנזקקת לקנאות. ולעומתה פרשת פנחס לוחשת את התרופה: אותן גיבורות שקטות שאמנם מסוגלות לגדל פנחס, אבל גדולה מזו, מסוגרות לגדל דור שלא יקרוס בערבות מואב. בלעם, ברצונו לקלל, מחפש את היסוד הרעוע בעם, ולכן חוזר להבין… Read More »
די לקרוא את הפסוקים הראשונים כדי לראות מייד כיצד אנו נקראים להתעורר ולהיות מודעים לדינמיקה של התודעה המשטה בעולם: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם… בקריאה פשטנית נראה שיש טעות בפסוק: למה בני ישראל נקראים לקחת תרומה לה’ ולא לתת תרומה. והתשובה המובאת במדרש מפורסמת גם… Read More »
והנה הדרך להגיע ל”ועשו לי מקדש” הוא כדרך “ויקחו לי תהומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי”, ופירשו בזה הצדיקים, “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”, היינו הדברים שתשוקת לבבו מיוחדת אליהם והם היקרים אצלו מכל יקר, אותם העניינים רצון השם יתברך מיהודי שימסרם לו לתרומה. וזהו “תקחו את תרומתי”, שלזה קורא… Read More »
מביא הנעם אלימלך בפרשת צב את ההדרכה ההדרגתית המביאה את האדם לקדושה. וצריך להלביש עצמו ‘מידו בד’, רצה לומר, שצריך לתקן עצמו במידותיו בהתבודדות מחשבתו. השלב הראשון הוא תיקון הרצון בהתבודדות המחשבה, בתוך התודעה עצמה. שכן אין כל טעם לדון ברצון לקדושה בפני מי שאינו מעוניין בכך. לכן לפני שעוסקים בדרכי תיקון, או בשיטות לתשובה, האדם… Read More »
לפעמים קורה שהאדם נתקל בדבר שמשליך אותו בבת אחת למימד אחד, מקנה תודעה שונה שמפארת את כל הקיום והיומיום. חוויה שכזו התרחשה השבת, כשנתקלתי בביטוי “לדמות צורה ליוצרה”, ביטוי המסכם בצורה נפלאה את אחת משיטות המדיטציה היהודית המפוארות ביותר קיימות, שיטה שקבלה אישור אקדמי, נמצאת בשימוש מעשי ברחבי העולם, ושניתן לקחת אותם בצורה פשוטה מעבר לזמן… Read More »
ישנם פסוקי התבוננות שבמילים מועטות ומדוייקות, מתארים יסוד גדול: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים ה’ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. הקריאה הקלאסית בפסוק מלמדת שאילו הדבקים באלוהות, חיים. מבט עדין יותר מציג עומק מרגש: אלו הדבקים באלוהים, הם אלו שאצלם ההכל דבק בהיום, כלומר ברגע הנוכחי. אלא שישנו פרדוקס בין הדבקות לבין ה”היום”, שכן הדבר היחידי שלא ניתן להידבק ולאחז בו,… Read More »