תקציר: הבזבוז לכאורה של שרפת אפר הפרה ממחיש שהמוות כלל לא קיים, ובמכלול ההוויה הכל ממשיך להתקיים. ידוע שכולנו וכל עולמנו נוצר מאבק של כוכבים קדומים שנמחו לאבק. באותו אופן, גם אפר הפרה הינה אבק שמזכיר שהכל ממשיך להתקיים. לכן כשאדם ״חוטא״ בקרבה למוות, במקום לשקוע בהאחזות והנצחה, עליו להזכיר לעצמו שהכל קיים וממשיך להתקיים.
תקציר: נחש הנחושת כדוגמה להעתיקה של הדימוי המנטאלי של החטא מהתשוקה לסבל שהוא גורם. בעל התניא מצביע על החלק התודעה בעל הבחירה החופשית, כחלק האלוהי. זה שעליו ברגע האמת אין לנו השפעה. ומורה שהאדם המעוניין להשתנות נדרש להתאמן על זיכוך עולם הדימויים שמעצב את אותו חלק אלוהי. שיטת טיפול זו מופיעה בצורה מפוארת באופן בו… Read More »
שלושה פסוקים סתומים שיכולים להיות פרשה בפני עצמה, או כותרת לכל הרעש האינסופי שנפרש בהמשך. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה׳; וַיִּשְׁמַע ה׳, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה׳, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-ה׳, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה: כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה׳.
לפעמים הכותרת מסגירה את השורה התחתונה, אבל קל מאוד למצוא כיצד ההקשבה וההתמדה הינם המסר המרכזי בפרשת פנחס. הפרשה מתחילה בסערה דרמטית של מעשה הקנאות של פנחס, ומסתיימת בסערה דרמטית במעשה הקנאות של אליהו בהר הכרמל. בין שני מעשים ההירואים האילו, נמצאת שאלה מוזרה: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹר: יִפְקֹד ה’ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר… Read More »
כוחו של בלעם לצייר מציאות במילים, ואיך אפשר לנצל זאת לצרכינו. על הדרך על היכולת של עם ישראל להפנים לקחים. ועל סוגי קוסמים שונים: נביא, רואה, מנחש, מעונן לוחש וחובר חברים. פורסם הטיוטה, כי אלמלא כן לא היה רואה אור לעולם. כוחו של בלעם בפיו, לכן הוא נביא. הוא משתמש בניב כדי לשנות מציאות. כוחו… Read More »
זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’. לכל דבר יש סיבה, יש המכנים זאת קארמה, ובכך מציבים את האחריות של האדם כיסוד המרכזי במציאות. אבל בעלי האמונה העברית מחפשים את הסיבות הגדולות יותר מאחורי כל דבר, כדי לממש את המחוייבות האישית הבאה לידי ביטוי באותו הדבר. העברי מחוייב להביט בכל דבר כדי… Read More »
והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני ה׳ ובצאתו ולא ימות והרמונים היו מקיפים את הפעמונים מכל צד, אין קולם נשמע כל כך לאחרים, כי גוף הרמונים ארוג מחוטין שזורין והוא רך המעכב את הקול מלהשמע לאחרים, ולכהן הגדול עצמו הנושא אותם כמעט שלא ישמע רק קול נמוך, ודי לו בקול כזה שאינו רק… Read More »
שצריך האדם לברר השראה שכינה בכל דבר השפת אמת כדרכו מסביר שמרחב הפעולה של האדם הוא ברצון בלבד, כלומר במודעות שבכל רגע ובכל דבר. ולכן ישנו הציווי ״יקחו לי תרומה… שצריך האדם לתת מכל דבר חלק להשי״ת״ ״כי לדברים גשמיים אין להם רצון, וכל דבר צריך להיות לו רצון… ומזה הוכחה כי דברים… תלויים בהאדם… Read More »
תקציר: בפרשת ואתחנן משה חושף רגע דרמטי בו ניתן בידו להחליט האם הוא יגשים את משימת חייו, או יניח אותה בידי אחר ויפרוש רגע לפני ההגשמה. באותו האופן אנחנו נקראים מידי רגע לברר האם אנחנו שקועים בהגשמה עצמית, קטנה ואנוכית, או קשובים להוויה. אנחנו מכירים את משה, האיש שבגיל שמונים קיבל נבואה שיוציא את עם… Read More »
תקציר: מקובל לחשוב על הדמיון ככלי לעבודת ה׳. אבל פרשת נדרים באה להתמודד עם הסכנה שבדמיון, ואת תפקידו של השכל להביט ברגע הזה, ולבדוק האם יש מקומות שהם צריך באופן זמני להגן על עצמנו מהשתוקקות ודמיון משובש. חדי קריאה הבחינו שמכל נבואות משה, יש מספר מצומצם של נבואות שמתחילות בלשון ״זה״. והאחת מהן היא פרשת… Read More »