אחד האוייבים המרכזיים של אנשים הרוצים לממש את אידיאל המינימליזם כאורח חיים, הוא שפע מקומות האכסון המצוי בבתים הגדולים בהרבה ממה שרובינו באמת צרכים. כאשר כל דבר נמצא במקומו, נראה כאילו הוא כלל אינו דורש מקום. פעם בונים ארון, או מוסיפים מספר מדפים במחסן וכלל לא מרגישים בגודש הרכוש הלא נצרך שממלא את חיינו.
הרגע בו פתאום אותו שפע מקבל ביטוי מוחשי והאדם נדהם מכמות הרכוש אותו צבר הוא כאשר עוברים דירה. פתאום צריך לרוקן את כל אותם הארונות ולהכניס הכל לארגזים. ארגז נערם מעל ארגז ואתה עומד ומשתהה מאיפה הגיע כמות הרכוש הזו. איפה כל הדברים האילו נכנסים. אלא שברב המקרים, בזמן האריזה האדם כלל לא מרגיש שיש אצלו דברים מיותרים, אלא דווקא כשהוא מגיע למקומו החדש, ואז הוא צריך למצוא לאותו החפץ את המקום המיועד לו. אז הוא מרגיש שלא תמיד יש לאותו החפץ מקום, ועם תובנה זו החפץ נזרק.
תהליך זה, החוזר על עצמו שוב ושוב הוא תהליך טבעי שניתן לשחזר אותו בניסוי פשוט. כל מה שצריך לעשות הוא לקחת צנצנת גדולה ולמלא אותה בתערובת של סוגים שונים של פסטה. מהר מאד הצנצנת מלאה ואז כל מה שנותר הוא לסגור את המכסה. אלא שאז מה שצריך לעשות הוא לנער את הצנצנת בעדינות. לאט לאט פתיתי הפסטה העליונים גולשים לרווחים שבין הפתיתים ודוחסים אותם אחד לשני. לאחר מספר רגעים ניתן להבחין שהצנצנת כבר לא כל כך מלאה, וניתן להכניס עוד פתיתים רבים.
תהליך זה מתרחש בכל מקום מגורים בו בהתחלה מחפשים להניח כל דבר במקומו הראוי. אלא שאז מגיע עוד חפץ אחד ומוצא את מקומו ברווח שבין האחרים. כך שלאט לאט, ובלי לשים רב הבית מתמלא ברכוש ועולה על גדותיו. גם כאן, הבנת הבעיה גם מביאה איתה את הפיתרון – ובמקרה זה מעבר דירה. לא, אני לא מתכוון שעלינו לעבוד דירה כדי לראות עד כמה אנו עשירים, אלא להעביר דברים מקום.
כחלק מתהליך אימוץ עקרונות המינימליזם, קיבלתי החלטה לחתוך את חדר העבודה בחצי. עד לאותו הרגע חדר העבודה הצר היה מלא במדפים משני הצדדים ובפנים ניצב שולחן גדול. בפועל כל המדפים היו עמוסים וגם קשה היה לראות את השולחן עצמו בגלל אוסף החפצים שנערמו עליו. בהחלטה מודעת כל המדפים מהקיר השמאלי הוסרו וגם השולחן פורק ובמקומו הגיע מדף צר שמספיק בדיוק לצרכים האמיתיים אליו יועד.
כתוצאה מאיתו אילוץ שנוצר מהחוסר במקום, התחיל תהליך בירור. אילו מהחפצים חסרי המקום באמת נצרכים. לכמה מהספרים באמת אחזור וכמה רק ממלאים מדפים. כמה מהחפצים באמת נצרכים וכמה נשמרים רק כי חבל לזרוק. והמסקנה היתה מעל חמישים ספרים שממש לא יחסרו וחדר מרווח בהרבה.
כך תהליך מעבר הדירה, מחדר עבודה דחוס מדפים לחדר עבודה מאוורר, הוביל לתהליך בריא של ויתור על הגודש לטובת פשטות ושחרור עומסים תוך התקדמות לכיוון אורח חיים מינימליסטי.
—-
התמונה שלצערי מאפיינת הגיע מכאן.