כן, כמו סוכות ופסח, נראה שגם המסר המרכזי שנמצא מאחרי ראש השנה אינו אלא מסר של פשטות. אלא שכמו כל החגים היהודיים, ובעצם כמו כל דבר בחיים, צריך לקלף מעל החג את שלל עטיפות הצילופן הרעשניות מהצבעוניות שמסתירים מאיתנו את מהות החג ולשמוע את מה שמסתתר בצלילים הפשוטים.
כדי להבין את המשמעות האמיתית והפנימית של ראש השנה צריך להיזכר מה הדבר היחידי שצריך לעשות בחג. לא, אין שום צורך לאכול תפוח בדבש וכמובן שאין באמת סיבה לאכול ראש של דג. הדבר היחידי שהיהדות מבקשת מאיתנו לעשות הוא לשמוע קול שופר. לא פחות ולא יותר, כל שאר הדברים שנוהגים לעשות בראש השנה הם סימנים, עטיפות ותזכורות שנועדו להזכיר ימים עברו או להכין אותנו למצב רוח הנכון לשמוע את הקול של השופר, אבל כולם טפלים לדבר היחידי – לעמוד כמו גלמים ולהקשיב לנשיפה שיוצאת מקרן מרוקנת של אייל.
כדי לראות את המסר הפשוט שעומד מאחרי השופר צריך להיזכר שלמרות שלל כלי הנגינה ושלל הרעיונות היצירתיים, צריך לשמוע דווקא את השופר, את הכלי המנוון שיכול להשמיע צליל אחד בלבד. חוץ מזה שהוא כלי מנוון, בניגוד לרוב כלי הנגינה, השופר הוא כלי טבעי, בלי חישורי מתכת או פיות ותיבות תהודה מעץ, בלי מיתרים או חיבורי חשמל. כלומר הדבר היחידי שצריך לעשות בראש השנה הוא להקשיב לכלי הטבעי ביותר שקיים, לקול האחד העמוק שהוא יכול להשמיע מתוך תיבת תהודה חלולה. כמה פשוט וכמה קשה.
כמה מאיתנו מסוגלים פשוט לעצור ולהקשיב. לא הרעש הנובע משיחה סוערת סביב השולחן העגול של פריים טיים, לא הדפיקות המלוות מוסיקה קולנית בקצב מהיר מפעימות הלב, אלא לעצור ולהקשיב לצליל פשוט ועמוק שאינו מכיל בתוכו דבר מלבד קול אחד עמוק וצלול.
אני לא זוכר אצל איזה חכם בודהיסטי קראתי שניתן לשמוע את הצליל שמשמיע היקום. לטענתו, העולם עצמו משמיע צליל עמוק שמשקף את החיים של המציאות כולה, על כל הגלקסיות והיקומים שבה. אלא שבגלל שהתרגלנו לצליל הזה מגיל אפס, אנחנו מתקשים לשמוע אותו. בדיוק כמו מי שגר לייד שדה התעופה ולא שומע את המטוסים. לטענתו, מי שישב בראש צלול וינקה את הראש ממחשבות, יכול לשמוע את הקול של היקום מהדהד בקול מונוטוני עמוק. מבחינתי אותו הצליל של היקום המהדהד הוא הצליל העמוק שיוצא מהשופר, צליל פשוט , נקי וטבעי.
המקובלים והדרשנים עושים בינהם תחרות למציאת משמעויות נסתרות לקול השופר. ישנם שלל הדרכות על הכוונות השונות שצריך להתרכז בהם כששומעים את הצליל. יש כאילו שמכינים מראש דפים מלאים בפסוקים או בכוונות כאילו ואחרות לרגעים בהם מריעים בשופר. אני מקפיד שלא לחשוב אלא להקשיב, לעשות את המעשה הקשה ביותר לאדם המערבי, לתרבות שכל רגע מקיפה את עצמה ברעש והלך וגובר. אני מנסה לשמוע באותו צליל פשוט וטבעי את קולו המינימליסטי של הקיום כולו שמהדהד וקורא “אני חי”. אני מנסה לשמוע צליל פשוט.
שנה טובה ושקטה, שנה רוויה בהנאות עדינות ושלוות, שנה של הקשבה בה יפתחו שלל מרחבים לזרימת אויר צלול ונקי. בקיצור: שנה טובה.
———————————-
וכנראה שהמעשה הרע האחרון שלי השנה הוא שלקחתי בלי רשות את התמונה של השופר מכאן.