להכין סלט לוקח זמן, כל ירק דורש את היחס המיוחד לו ואת שיטת החיתוך המתאימה למרקם והצורה. כדי להקל עלינו ישנם עשרות עזרים להכין סלט, קוצצי ירקות חשמליים, קוצצים על מנוף ידני ושלל סכינים אנכיים לכל מה שצריך הוא לגרד את הירק והסלט מוכן. כך שהצלחנו למזער את הזמן שלוקח להכין סלט למינימום ההכרחי, וגם זה רק עד שימצא השיפור הבא בתור. ועדיין הכנת סלט הוא תהליך שלוקח זמן ולפעמים יותר מידי זמן.
כחלק מתוכנית הגמילה שלי מעצמי, העברתי שבת באחד המקומות השקטים והרגועים בארץ. שם מצאתי את עצמי נושם עמוק ומקשיב. לאט לאט הקצב ירד, הרעש הפנימי רק ויכולתי לשמוע יותר. לבסוף התחלתי לשמוע את הקיבה דורשת את שלה. ניגשתי למטבח הטבעוני והוצאתי את שלל הירקות, מסדר אותם לפי סדר בו תכננתי לקצות אותם דק, אחד לייד השני בשורה על שולחן עץ עבה. כל יקרק וירק קיבל שטיפה יסודית וחזר נקי ורענן למקומו. מעולם לא התפעלתי כל כך מהשוני והיחוד של כל ירק כמו באותו מקום שקט ובאותה תחושה שאין דבר יותר חשוב באותו הרגע ואין דבר יותר מהנה מאותו הדבר שאני עושה ברגע זה. משקל הסכין ביד, המרקם של הירקות, הנוזלים המרטיבים, הצבעים הנמרחים ומתערבבים, הצליל השונה של הסכין ובעיקר הריחות. תהליך של הכנת סלט שארך הרבה יותר מהרגיל, אבל היה עשיר, מלא ביופי ועדינות.
השאיפה לפשטות היא השאיפה לחזור ולראות את העושר שסביבנו בכל רגע, השאיפה לחזור ולהריח את הריחות ולטעום את הטעמים. ואותו מסע אותו אני עובר ללמוד להקשיב יותר רגעים בהם העושר נחשף ואז אני עומד נדהם מול מציאות יומיומית שהתרגלתי אליה עד כהות. אותה שאיפה לראות את ההכרחי, את המציאות ללא גודש תבלינים ועטיפות, אלא מציאות מינימליסטית, בה העגבניה אדומה בדיוק כפי שהיא צריכה להיות, בה הבצל צורב בדיוק כמו שנועד לעשות. כך שכל מה שצריך הוא סכין אחת חדה, קרש חיתוך וקערה לחצי שעה של חוויה מינימליסטית ופשוטה של הנאה חושנית עשירה וצרופה.