פֵּתַח דְּבָרֶיך יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים
פעמים שהאדם ומצא את עצמו נעול, ולא מסוגל לפתוח את פיו כדי להתפלל או שוחח עם האלוהות. יש שהדבר נובע מקיפאון לא ברור, ויש שזה נובע מתחושת ריחוק או נושא אחר המאפיל על התודעה. למקרים אלו ניתן להעזר בפסוק זה המראה שהפתח הנוצר בידי ביטוי הדברים יכול ליצור את האור הפורץ את המחסום. כלומר מה שעל האדם לעשות כדי לפרוץ לו את הדרך לעבר תפילה או שיחה, הוא להתחיל לדבר.
כמובן, מוסיף רבי נחמן מברסלב, שעל הדברים להיות דברי אמת, אלא שגם מי שמתקשה עם ביטויים גדולים ומאיימים כגון “אמת” יכול פשוט להתחיל לספר ולדבר כלפי האלוהות דברים פשוטים, ומתוך הפתח שיציר בעזרת הדיבור יגיעו הדברים להיות “דבריך”, הדבר שיוביל להאיר מבין הפתיים. לכן ניתן להעזר בהתבוננות בפסוק זה כדי לעשות מדיטציה יהודית, ולהתחיל התבודדות ודיבור ישיר עם אלוהים.
ההתבוננות המובאת כאן מתבססת על הפרשנות הקלאסית לפסוק קל מפרק קיט, בתוספת ההארה של רבי נחמן מברסב מלקוטי מוהר”ן, א’ קיב:
…וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִמְשַׁך אַחַר עֲבֵרוֹת… וְשָׁם מְקוֹמוֹ… קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים לִפְנֵי ה כִּי הֵן מְסַבְּבִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד… הָעִקָּר שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ הוּא אֱמֶת לֵיֵלֵך בְּדֶרֶך אֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ… וְאָז נֶאֱמַר עָלָיו: “ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי” וְכֵיוָן שֶׂה’ אוֹר לוֹ יוּכַל לִמְצא פְּתָחִים הַרְבֵּה לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁך וְהַגָּלוּת שֶׁהוּא סָגוּר שָׁם כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה… וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים, הָיָה יְכלֶת לָצֵאת רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁך הוֹלֵך, וְלא יִרְאֶה הַפְּתָחִים לָצֵאת וְהוּא אָסוּר וְקָשׁוּר שָׁם, וְלא יִתְּנוּ לוֹ לָצֵאת עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת לִפְנֵי ה’ אֲזַי הַדִּבּוּרִים מְאִירִים וַה’ אוֹר לוֹ כַּנַּ”ל וַאֲזַי: “פֵּתַח דְּבָרֶיך יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים” כִּי הַדִּבּוּרִים הַמְּאִירִים, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ”ל הֵם מַרְאִין לוֹ הַפֶּתַח … אַך צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת אֱמֶת גָּמוּר בָּרוּר וְצָלוּל בְּלִי שׁוּם דּפִי וְהַמַּשְׂכִּיל הַמֵּבִין יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּל יָמָיו שֶׁיִּזְכֶּה פַּעַם אֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו לְדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל אֱמֶת לִפְנֵי ה כָּרָאוּי