הדברים נכתבו בעקבות הגיגים של בוקר על תכתובת שהתקיימה ב-FB ובעקבותיה הבנתי למה אתר זה דעך ולמה נראה לי שמינימליסטים לא כותבים אלא רק עונים:
הפרדוקס של המינימליזם הוא שהוא מכלה את עצמו. כלומר מינימליזם הוא תהליך של התנקות מרעשים, תהליך גמילה. בסופו של תהליך ההתנמנמלוט 😉 האדם לא נישאר עם אידיאל מינימליסטי, אלא בסופו של התהליך הוא פוגש את עצמו ומתפנה לעסוק במה שיקר לו. לכן “מינימליסט מתקדם”, יפסיק להגדיר את עצמו כמינימליסט, ויפנה לתחום אליו התפנה לעסוק. וככול שהפנים וזיכך את הלך המחשבה וההרגלים המינימליסטיים, הוא פחות עוסק במינמליזם, ומגדיר את עצמו ועוסק במה שהתפנה לעשות.
יכול להיות שבסופו של דבר המינימליסט ימצא את עצמו כאספן בבית גדוש ברכוש, אבל עדיין יהיה מינימליסט, בגלל שהוא ידע בדיוק מה ולמה הוא צורך. לכן פעמים שהמינימליזם יראה לא רק שאידיאל מכלה את עצמו, אלא יראה כסותר את עצמו.
הרגשתי את זה על עצמי, כשבתחילת הדרך, כשהייתי צריך חיזוקים, כתבתי בלוג בנושא: תרגמתי, תמללתי, קישרתי וחיברתי תכנים. וככול שהתקדמתי והפנמתי את היכולת לשמוע מעבר לרעשים, גם המרכזיות של המינימליזם ירדה ולמדתי להכיר את עצמי מחדש. לכן כיום הבלוג נטוש. בסופו של תהליך המינימליזם (שלעולם לא נגמר), הבנתי שאני כבר לא מינימליסט, אני אני, מה שזה לא יהיה.