בפעם הבאה שאתה פוגש מישהו מנסה לדבר ממקום הסמכות של “הייתי שם”, פשוט צענה ברוגע: “מכיוון שלא התאבדת, לא באמת היית שם”.
אז הנה התוכנית: אני לא מתכוון לנסות להתאבד, כי חברים ובני משפחה יפגעו. אני אנסה לעבוד על עצמי ככל יכולתי, ואם אני לא אוכל אז אעזוב את ״המקום הזה״.
סמי מוקקדם מספר על ההתמודדות שלו עם דיכאון ואובדנות.
כשאתה בדיכאון, משקל גופך מרגיש כבד הרבה יותר ממשקלו בפועל. אז יכולתי לרוץ לחמש דקות ואז הייתי נאלץ להפסיק, והדבר האחרון שאני צריך זה תחושה נוספת של תבוסה.
You don’t have problems? You’re cool?
I’ve got lots of problems. That’s how cool I am.
האנלוגיה הטובה ביותר לדיכאון היא כמו כשאתה נמצא בים, ונסחף על ידי הזרם. כאשר הזרם מושך אותך, אתה לא אמור להילחם בו. אם אתה נלחם, אתה מתיש את עצמך ואז טובע. החוכמה היא להיכנע. להמתין לרגע בו הזרם יזרוק אותך, ואז תמצא את הדרך חזרה לחוף.
והקול שהתפתח בי במהלך השנים, ואני קורא לזה קולו של המתנקש, אומר “בוא, בוא נצא מהמקום הזה. אתה לא באמת רוצה להמשיך לחיות למען אחרים”.
עם הזמן הבנתי שהקול אינו קול שלילי. הוא לא ניסה להרוג אותי. אלא ניסה להראות שעלי להתחיל להתמקד בצרכים שלי בחיים.