גם זה לא עזר, מכיוון שלא היה לי שום רצון להשתפר. פשוט לא היה לי אכפת.
פעולות הפגיעה העצמית העצמי שלי המשיכו, בהמשך הייתי צריכה ללבוש שרוולים ארוכים וצמידים עבים, כך שאיש לא יראה.
האנטר קנט מתארת את ההתמודדות שלה עם דיכאון ואובדנות, ואת הרגע בו העיזה לחשוף את הדברים.
אני זוכרת רק שעצרתי לרגע והבטתי אל השמיים, על כל הכוכבים בשמים, והבנתי שאני מחייכת ללא שליטה, בפעם הראשונה מזה שנים.
אני יודעת שיש אנשים בקהל הזה שחוו, או מתמודדים כרגע עם דיכאון. זה בשבילכם: אתה לא נמצא בבור ללא תחתית. אתה לא במנהרה אינסופית בלי אור. אתה לא במצב חסר תקווה. יש עזרה שם בחוץ.