כילד, היה לי ברור שאגדל להיות וטרינר, מושיע ומרפא חיות אומללות, שכל חטאן הוא שנולדו בדור בו שולט ההומו-סאפיינס. “אתה באמת רוצה לבזבז את זמנך בעיקור כלבי פודל?” שאל אבי, רומס את החלום באחת. אז במקום זאת הלכתי לעקר עצים.
כך מצאתי את עצמי בעוד יום אפור, מתבונן בעץ זית עתיק ומפואר. קישוט טבעי העומד בראש גבעה ציורית, בלב הפארק המוריק. העץ הקשיש הקפיד על דממה מלכותית, כאילו מתבייש בנשירת העלים שתקפה את חציו הצפוני. צידו השני שמר על אותו הוד המאפיין עצי זית קשישים. ענפיו, השופעים עלים כהים, הפגינו את ההדר הנרכש באלפי שנים של עמידה גאה ועיקשת.
כדרכי, התחלתי את העבודה בבטלה, נשען על העץ ומעשן עשב אקראי. שנים רבות לפני שהשיחים נעשו מצרך יקר, הוגדר העישון כרע, ונעלם מהאופק. רק תמהוני כמוני, המבלה את זמנו בטיפול בצמחים האומללים, יכול להרשות לעצמו להתמכר לעישון עלים יבשים.
היו יתרונות נוספים בעבודה זו. כאחד מאחרוני המגדלים, זכיתי לקבל פיסת קרקע אמיתית במקום בו ישנה שמש, מוכר את האשליה שניתן להרבות את מעט הצמחים ששרדו. יתרון נוסף שבא עם המקצוע, היה ההיתר להחזיק רכב.
הרכב עצמו חנה מחוץ לפארק, ממתין עד אשר יתברר אם יש צורך בכלים שעליו, כדי להצדיק את הכנסתו פנימה. השתדלתי להסתפק באמצעים הטבעיים, שרבים חשבו שאינם יותר מאשר הזיות של מטורף. הרמתי רגב אדמה וקירבתי לאפי, מריח את הכימיקאלים שבקרקע. אספתי מספר עלים והכנסתי לפי, חש את טעמם המריר. אכן, הזיות של מטורף.
בגלל שעות הבוקר המוקדמות, אויר הפארק היה דחוס וגרם לתחושת מחנק. יעברו עוד שעתיים עד אשר יופעלו המזגנים וניתן יהיה להרגיש את המשבים הרעננים של האביב הנצחי. בינתיים גם הנחל הצלול זרם בעצלתיים, מספק בקושי את הדרוש כדי לקיים את דגי הנוי המצועצעים. כמדומני שברי מזל אלו, נתברכו בזיכרון של חמש שניות בלבד.
לא ראיתי כל טעם לבדוק את העץ. תסמינים אלו נגלו לפני פעמים רבות. פרפורי גסיסה של שרידים אחרונים, ממה שהיה פעם הרמוניה מופלאה. בעוד כחודש ינשרו גם העלים בצד השני וכל שנשאר הוא להתפלל למוות מהיר.
הוצאתי את הפנקס מכיסי ומחקתי שורה נוספת, מוריד את מספר עצי הזית החיים באזור לשבע. הוספתי את התאריך בקטן, למקרה שיקום ההיסטוריון שירצה לתעד את הרגעים האחרונים של הטבעיות בעולם.
הייתה תקופה בה נהגתי לקבור עלה או שניים לפרידה, אך הטרחה שבהבקעת שכבות הקצב המוקשה נעשתה מוגזמת. גם התענוג שבהשלכת אבנים למים נלקחה כאשר התחילו להדביק את פיסות הפלסטיק ליריעות הדשא המלאכותי.
מכיוון שלעץ נותרו שבועות ספורים, וגם הם בייסורים ובביזיון, הוצאתי מזמרה זעירה וגזמתי מספר ענפים, שיהיה מה לעשן גם מחר, ולקרב את רגע המתת החסד.