צרות – לבבי הרחיבו,
ממצוקותי – הוציאני
תהילים כה, יז
פעמים שנתקלים בפסוקי התבוננות שמעירים את הערב. ופסוק זה גרם לי בדיוק את זה. בזמן שקיימתי את ״אמונתך בלילות״ ועסקתי בהתבוננות יוצרת בספר תהילים, נתקלתי בפסוק זה, ורפרוף קצר במפרשים חשף פסוק התבוננות שכדאי לזכור ולהציב מול העיניים.
חדי העיין יבחינו שהפיסוק בציטוט שונה מרוב הפרשנים, שכן רובם הסבירו ש״צרות לבבי – הרחיבו״. אלא שהתבוננות בפסוק זה על פי המלבי״ם חושף פסוק התבוננות מהמם שמביא ניסוח קצרצר תובנה תודעתית חשובה שאני חוזר עליה כאן פעמים רבות.
צרות – לבבי הרחיבו
צרות הינם מכשולים ממשייים שלא חסרים בחיים. דברים שלא התרחשו כמו שרצינו, אנשים שהניחו לנו מכשול, מחלות, דברים שהתקלקלו ועוד. אלא שכל אותם הצרות אינם אלא אבנים בצד הדרך, שהתודעה יכולה לבחור כיצד להתיחס עליהם. האם הם מכשול, או אתגר. האם מדובר בסבל, הוא בהזדמנות לצמיחה.
לכן הפסוק משתף רגע אינטיבי בו מעיד המשורר שהצרות רק הרחיבו את לבבו. כל הקשיים והתמודדות החיצוניות אינם אלא אתגרים שיש להתגבר עליהם, והזדמנויות ללמוד להם. ולכן על הצרות, רק מרחיבים את הלב.
ממצוקותי – הוציאני
לעומת הצרות, המצוקות, אחד מסוגיו של הסבל, אינו נמצא מחוץ לאדם, אלא בתוך תודעתו. ואדם השבוי בתודעה מלאת מצוקה, צריך סיוע כדי לצאת מבית האסורים. שאין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
אדם השרוי בתודעת קורבן, בתודעת מסכנות, לא יצליח להתרומם גם עם לא יהיו לו צרות כלל. לכן בניגוד לצרות, שאיתם יכול לאדם להתמודד בעצמו. מול המצוקות, מול שבי התודעה, אנחנו צרכים סיוע ותפילה.