פעמים שאין מדוייק מזה: רָחוֹק מִֽישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי אמר המשורר, שואג אני בתחינה ומכאב, ואיני מבחין שאני מבקש דברים לא נכונים. קמהה זה שימש אותי פעמים רבות כדי להיזכר לנטוש את אותו החלום בו אני נאחז כדי לברוח מהמציאות, ולנסות לבקש דיבורים של אמת, לנסח לעצמי את מה שאני באמת נזקק אליו.
הם, הגיבורים היהירים, הטוענים בשם האל כל יכול, ומתיימרים שהוא עומד לימינם. פעמים שהם עומדים מול בעלי אמונה הפוכה, האוחזים בחרב פיפיות ומנסים לאתגר את הקביעה. מול דוד, משוח ה׳, שבביטחון של בעל הבטחה קורא: ״אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן. וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה׳ צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַֽפְתָּ״. עומד גוליית שהקדים והציב… Read More »
נראה לי בנאלי לתאר כמה כואב כשקולך לא נשמע. כאב כה מהדהד עד שהפך לאומר יווני רב עצמה. ואנו שלוקחים אחריות ויודעים שתמיד ישנו חופש בחירה שואלים: כיצד אגרום לקולי להישמע? על זה ענה רב נחמן: כִּי לֹא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר… וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא… Read More »
ולוואי שידעתי לומר דיבורים של אמת, ולוואי שהייתי מדוייק. אלא שאני, כמו שאני, טוען טוב, אבל מודע עד כדי ביקורתיות אלימה. ובאותו מרחב בין מילים לכוונה, אני נאבק מלהאמין לציניקן הרוצה לדייק, לעקר. מתחנן להאחז בנימה הרפה המייחלת לטוב. גם דוד עמד באותה הנקודה, ולימינו עמד בן קיש שדייק אותו לפני שסמך את ידו לטעון… Read More »
כשמצאתי את עצמי תקוע באמצע השדה, מוצא מסתור מהגשם הכבד תחת זולה דולפת של הנוער, זכיתי לקריאה בפרק קג, ופגשתי שיר שמבטא את ההשלמה הקיומית בין מי שאני, לבין החסד של ההוויה. בסיכום מלא חן כמו שרק משורר יכול לבטא, נאמר: לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם׃ משפט קצר מלא חמלה, שמסתפק בהשתדלות כנה, בכמיהה. תנאי… Read More »
אחרי שרשמתי לעצמי על תרופות טבעיות, תרופה טבעית שלדעתי לא זוכה להכרה הראויה היא קריאת תהילים. אני לא מתכוון לפן הרוחני או המיסטי של תהילים. דברים בהם אין לי הבנה. אלא לפן הפסיכולוגי הפשוט שבא לידי ביטוי ביכולת להבין רגשות באמצעות השלכה. תהילים הוא ספר כאוטי שפורט מנעד עצום של רגשות, התמודדויות ואתגרים. הוא נע… Read More »
השבוע התעוררתי להבחין בפסוק מעורר עניין שמבהיר את כל הפרק באור יקרות. אמנם אני לא יכול להתחייב שלזה דוד המלך התכוון, אבל ההתבוננות וההארה העולה ממנו מצדיקה להגות בו לעומק ולהביט במה שהוא מעורר בתודעה. ובעיקר שהפרק מספק דרך פשוטה וברורה להחלץ מאובדן עצמי. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה. עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. תהילים עז, ז מצג… Read More »
להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות תהילים צב, ג היום שיניתי את כותרת המשנה של האתר, הצנעתי את המילה ״מדיטציה״ והחלפתי אותה במונח העברי: התבוננות. מעבר לקושי האישי בשימוש בביטוי זר בלב ניסיון להחיות רוח עברית מקורית. המונח הלועזי מכיל בתוכו מגוון רחב של פרקטיקות שונות ומשונות (וכן, כאן בכוונה השתמשתי בביטוי הלועזי). גישות שונות הנובעות… Read More »
צרות – לבבי הרחיבו, ממצוקותי – הוציאני תהילים כה, יז פעמים שנתקלים בפסוקי התבוננות שמעירים את הערב. ופסוק זה גרם לי בדיוק את זה. בזמן שקיימתי את ״אמונתך בלילות״ ועסקתי בהתבוננות יוצרת בספר תהילים, נתקלתי בפסוק זה, ורפרוף קצר במפרשים חשף פסוק התבוננות שכדאי לזכור ולהציב מול העיניים. חדי העיין יבחינו שהפיסוק בציטוט שונה מרוב… Read More »
רַבִּים אֹמְרִים, מִי-יַרְאֵנוּ-טוֹב: נְסָה עָלֵינוּ, אוֹר פָּנֶיךָ ה׳.נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי; מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו, אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן: כִּי-אַתָּה ה׳ לְבָדָד; לָבֶטַח, תּוֹשִׁיבֵנִי. תהילים ד׳ ז-ט כמו בועות המתבקעות ורוחשות במים רותחים, סוערת התודעה, מעלה ורוגשת. יש הטוענים שניתן להשקיט את התודעה לחלוטין, ויש הטוענים שגם לאחר תרגול ארוך שנים, תמשיך התודעה להציג ולהעלות. אבל מה… Read More »