קליפת נוגה הינה נקודה קטנה, שממנה נמשך קו דק מאד, הוא מבדיל בין רצון עדין וקדוש, ובין גס ועכור.
האמת שקודם כל היה את האתר, לאחר מכן הוא שינה יעוד ואז עשה את זה פעם נוספת. לבסוף הוא הפך להיות לספר הזכרונות, מקום בו אני כותב לעצמי על עצמי. וכתושב גאה של המרחב הקיים על גבולות הנורמה, האתר הזה מאגד את הדברים שמעסיקים אותי באותה התקופה: כרגע על הקשבה פעילה והיכולת לשלה לסייע לאנשים. דבר שאני עושה באופן קבוע כמתנדב, כעיסוק צדדי ובכל הזדמנות בה אני פוגש נשמה.
הארכיון של האתר מראה בצורה יפה את התהליך/הגלגולים השונים שעברתי: ניסיתי לתקן את העולם, לאחר מכן לפצות את העולם, אז לנסות להשלים עם העולם. לבסוף נותרה התובנה שלא נותר אלא להשלים עם עצמי. מסע של שנים מבריחה לרעש שבאבסורד בכתות לניסיון להתנקות ולמצוא את עצמי דרך פשטות ומינימליזם. מכיוון שהמינימליזם מכלה את עצמו, המשכתי למקורותיו הבודהיסטיים ובגלגולם המודרני דרך מיידפולנס. אחר כך ניסיתי לחבר את הפרטיקה עם בית אבא ולעסוק במדיטציה יהודית. לבסוף, רק אז התחלתי את המסע הקשה מכל לפגוש את עצמי. וכיום? כיום אני מתענג על הזכות להקשיב לאחרים, ואם אני זוכה להגיין, להיות עד, ולסייע הרגע בו מגיע הבהירות ומשקל מוסר, אני אסיר תודה.
אני כותב למעני, ולכן לא מדקדק, ושגיעוט כתיב ישנם. עמכם הסליחה. אם אתם רואים שגיתי בתוכן הדברים, אנא תציינו, אשמח ללמוד ואולי לתקן. אלא שאם הדברים נשמעים לא הגיוניים, כנראה שהם פשוט כך. זו המציאות וזו מטרתה העיקרית של הכתיבה.
ההזיה באה מהנטיה לחקר נשגב כשהיא מתפרצת בלא עתה, טרם אשר רכשה לה את ההכנות הדרושות לה… ומזה הטעם הננו מוצאים תמיד אחרי נטיה של התעוררות דרישת הנשגב, שאחריה באה הזיה, הזיה אמונית, או הזיה כפרנית…
שמונה קבצים, א יט
אריאל קרוב