Tag Archives: דמון של צהריים

הבדידות גורמת לי להרגיש מטומטמת. התקשרתי, למשל, לחברה יקרה מאוד… והיא רוצה הסבר למה אני לא באה לבקר אותה ואת התינוק החדש שלה. מה לומר? שהייתי שמחה לנסוע אבל הייתי עסוקה במאמצים להישאר מחוץ לבית-חולים לחולי נפש? זה משפיל כל-כך – מבזה כל-כך. אלו ידעתי שלא אתפס הייתי משקרת בשמחה – ממציאה איזה סרטן מתקבל… Read More »

האנשים הסובבים את המדוכאים מצפים מהם שיתעשתו: בחברה שאנו חיים בה אין מקום רב לדכדוך ולתוגה. בני זוג, הורים, ילדים וחברים, על כולם מרחפת הסכנה שיהיו עומללים בעצמם, ואין הם רוצים להיות קרובים לעצב שאין לו שיעור. כשאדם שקוע בתחתיות הדיכאון העמוק, אין הוא יכול לעשות דבר אלא לבקש עזרה (ואף זאת לא תמיד), אבל… Read More »