הדהים אותי שיש אנשים שלא מתביישים במה שאני כל כך התביישתי בו. זה היה עוצמתי – זה היה הרגע בו החלטתי לוותר על הבושה. קראתי את הסיפור שלי במילים שלהם. לא הייתי היחידה שהיתה צריכה להתאמץ כדי לעשות – לא הייתי היחידה שנאבקה בכל פעולה, שנאבקה לתפקד, היו גם האנשים האחרים. והם אלו שהצילו אותי.
הדיכאון שכנע אותי שאני פשוט לא משתווה למשפחה שלי, שאני נטל עליהם, שאני מעמעמת את האור שלהם. שאני בעצם זה שאני קיימת, אני לאט לאט הורסת להם את החיים.
גין הרדי מספרת בפעם הראשונה מול קהל על ההתמודדות שלה עם דיכאון. את התנועה שהיא התחילה בעקבות זה ועוד. ״מה שאתה לא רואה על דיכאון״
דיכאון הוא מחלה אכזרית ומתישה שמשפיעה על כל היבט בחיים. המחשבות השליליות מחרישות אוזניים. אני מרגישה בושה, חסרת תקנה וחסרת אונים.
היה לי סוד, לא סוד מהנה, כמו לחכות לשבוע 12 בהריון כדי לספר לכולם. או לתכנן מסיבת הפתעה לאדם אהוב.
הסוד שלי היה כואב ומביש. הוא גרם לי להרגיש שווה פחות מבן אנוש, אסירה בביתי שלי, בזבוז חיים. הסוד שלי היה כל כך כבד ששבר אותי, הוא לקח ממני את העבודה, חברים. הסוד שלי היה שיש לי דיכאון.
הבעיה בשמירת דיכאון בסוד היא שהיא שזה רק גורם להחמרת המחלה. ששמירת הדיכאון בסוד נותנת לו כל גרם של כוחך.
במקרה שיש לך ספק, למילים שלך יש משמעות. אתה יכול לעשות שינוי. הדיכאון שכנע אותי שלעולם לא אשיג שום דבר שאני בזבוז חיים. הוא כמעט לקח לי את החיים.