כמה קל לאדם להלקות את עצמו על ההפסד: היה רצון שלילי, היתה חולשה. היה מאבק פנימי, אלא שהחולשה ניצחה ונעשה חיסרון במציאות. ומכאן לשקוע בתודעת חטא.
מסביר השפת אמת שתודעה בריאה נוצרת כשהאדם מקדיש זמן להתבוננות באותו המאבק. לא התבוננות בשעת המאבק, כאשר סערת הקרב קולנית. אלא לאחר מעשה, כשרוחות שקטו וישנו זמן מנוחה. אז יושב האדם בישיבה שקטה ומתבונן באותו הארוע.
השפת אמת ממקד את המבט, שאסור לאדם להביט בהפסד, אלא בעצם המאבק. להבין שהנפילה לא מייצגת את הרצון האמיתי, אלא בדיוק להפך: הרצון האמיתי מתברר מתוך זה שהיה מאבק. דווקא המחלוקת, וגם אם חלילה הפסדנו, דווקא המחלוקת מבררת את הנקודות החשובות לאדם.
…והוא ענין אומרם ז”ל לעולם ירגיז אדם יצ”ט על יצה”ר נצחו מוטב וא”ל יקרא ק”ש. פי’ אף שאינו גובר לגמרי. מ”מ ע”י המחלוקת זוכה אח”כ בעת שבא זמן מנוחה ודביקות שאין לך אדם שאין לו שעה ואז נזכר לו זכות המחלוקת כנ”ל…
שפת אמת, פרשת פנחס, תרל״ה
וכהדרכה מעשית: בזמן ההשקטה לקראת השינה, להקדיש גם זמן להתבוננות בנפילות. לא כהלקאה עצמית, אלא להפך, כדי להבחין בין החולשה הרגעית וחיסרון, לבין הרצון. להתחזק מתוך הידיעה שהרצון הוא רצון טהור, ושהחטא אינו אלא חולשה שנובעת מחיסרון.