במקום בו לא הייתי אמור להיות, במחיצת אנשים שדברו רק טוב ובמעגל גדול סביב המדורה, שם הבחנתי בה. מגיחה לרגע בחיוך עדין להוסף עץ למדורה. כששקטתי מעט הבחנתי בה שוב, משמיעה צליל פותח שמשחרר מכל הנוכחים מנגינה. נדיר שהיא המשיכה מעבר למספר תווים. באותו האופן היא גם צחקה ראשונה כשהיה טעון ושיתפה פעולה כשמשהו נקלע למבוכה.
לרגע לא ראיתי אותה צועדת קדימה, לרגע לא ראיתי אותה תופסת מקום. בריפרוף עדין היא נגעה בעדינות בלתי מורגשת בכל דבר שהצריך תמיכה, ובאותה העדינות התישבה חזרה במקומה, מאפשרת למחוללים שהיו צרכים לתפוס את הבמה.
כשפרשה ובמבוכה הבעתי הערכה, התברר שהיא כלל לא היתה מודעת למעלתה.
ואם סיעתי במעט לחיוך המופתע שעלה על פנייך בצהריים, זה היה שווה את כל היממה.