כשפניתי אליה, המילים הציעו עזרה, אבל זו היתה הקמיהה להיות שותף לחוויה.
כך, עמדה לידו, מנסה להניח טלית על כתפיים קטנטנות, לא מבינות. מנסה למקם מצלמה, לסדר בגד, להחזיר את הכיפה למקומה. והוא, כבן שלוש, לא עוצר לשניה.
לא יכולתי שלא לרצות להיות שותף, לתת חלק. לאפשר לה להיות לידו בתמונה.
“כמו שעושה סבא”, אמרה דרכו, לאוזני.
–
–
כשהרגשתי שאני נהנה יותר מידי ומנכס את החוויה, קובע את הנימה, נבהלתי, והחזרתי את העדשה.
בהצלחה