אני יודע שהוא הרגיש צורך, ועדיין. לכן עניתי בשאלה: ״אם אגיד לך שאני צריך הסעה לאילת״.
״אני לא אהסס״, לא איפשר לי להשלים את המשפט.
״אז למה…״, הקשתי.
״כי אני הרגשתי צורך״, ענה.
״תגיד״, ניסיתי כיוון נוסף, ״אתה עזרת לאנשים אלפי פעמים יותר ממני״, הוא התחיל להצטנע, אבל הייתי ענייני, ״כמה פעמים ענו לך במחווה שכזו״.
״ולמה אז זה קרה? בהם הם היו שונים מכל השאר?״.
״כי בהם הרגישו שעשיתי משהו מיוחד, משהו מעבר למידה״.
״אז תבין למה לא היית צריך״.
אני יכול להתגאות בשכנים טובים, כי הם לא כאן כדי לקרוא את הדברים.