מזמן לא כתבתי, ספק הרצון לשתוק וספק החשש לומר. נכון שאני מאמין שעל מי שאין לו מה לומר, להתאמן בשתיקה. אבל פעמים שהאני צריך עוגן כדי לראות תנועה.
סימנתי חלקה, העתקתי אותה שלוש פעמים ושבתי הביתה. בסופו של יום כעסתי על בני הצעיר כי לא הייתי קשוב. לו, שלום. ולי?
אין לי מה לומר, ודי מוזר לכתוב זאת על אדם שלא מצליח לשתוק לדקה. אבל רציתי לומר שאני מתאמן בשתיקה, בינתיים ללא הצלחה.