יש פניות שהלב מתרחב לגביהן כבר עם המילה הראשונה, ואני נשבתי כבר ברגע בו סיפרה על הקיפוד שהציץ בגינה.
לאחר דיון ארוך בנוגע לאופיים הביישני של חזירי הבר, שמעתי על אותם הדברים שהלב נושא ללא הפסקה, ואת המחיר היקר שהם גובים.
״אתה מבין״, הסבירה בקולה הרך, ״אני אנליסטית טובה ונדיר שאני טועה״. היה זה השלב בו עדיין הייתי צריך רק להקשיב, ולכן שמרתי לעצמי את ההערה והמשכנו.
לבסוף, כשנוצר המרחב, הרשיתי לעצמי לשתף על המכאניקה של התודעה. מנסה לפרוט על אותו קו היגיוני וקר שבו היא דיברה.
כשקטעה אותי בפעם הראשונה ציינתי לעצמי שהיא מתחרה, אבל רק בפעם השניה שניה הבנתי שהיא מוודאת שעל כל דוגמה יש לה סיבה יותר טובה. אבל אז היה מאוחר מידי להתמודד עם זה הסטטיסטיקה היא רק התירוץ שמאפיל על השקיעה.