מודעות בבית הכיסא

לאחרונה חזרתי אחרי גלגולים ארוכים לחשוב על מידנפולנס ביהדות, מודעות ותפקידה. ובאותו הומור לא ברור של ההכוונה העליונה, גם הפנו אותי לקדושת האוכל כמודעות באכילה, וגם הדף היומי הפגיש אותי עם מודעות בבית הכיסא: הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות… ורבנן אמרי יסיח דעתו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל שכן דכי מסח דעתיה… Read More »

לצייר דיכאון

בקישור הזה ישנו אוסף שמאגד מעל מאה ציורים ויצירות של אמנים שונים, שבאים לתאר כיצד נראה דיכאון. חלק מהציורים מעוררי מחשבה, חלק מעלים גלים של אמפטיה וחלק מטרידים ולא מרפים. לא צריך להתחבר לכולם, אבל צריך להבין שלפעמים כך מרגיש דיכאון

זו פשוט דרך איומה להסתובב בעולם

אני מספיק מודעת לעצמי כדי לדעת שמה שאני משדרת הוא בהיר שמח ועליז, אבל זה לא הגוון היחיד שלי אל תרגיש בושה בגלל זה. אם יש לך מוגבלות פיזית במוח בגלל שאתה לא משחרר מספיק סרוטונין, זה דומה לחולי סוכרת שלא משחרר אינסולין. היית מתכחש לחולי סוכרת? האם היית אי פעם אומר לו אל תקח… Read More »

ניצולי התאבדות מנפצים מיתוסים

חשבתי על כולם. יש אנשים שמרגישים שהם לא יותר מאשר נטל על המשפחה. זה סוג של עיוות במחשבה, והוא גורם לכך שאחשוב שלאנשים שיהיה טוב יותר בלעדי. הם לא עושים את זה בשביל תשומת לב, הם עושים את זה בגלל שהם נאבקים. זו לא קריאה לתשומת לב במובן זה שזה נעשה רק כדי למשוך מבטים.… Read More »

זו באמת חידה, זו אותה סערה מושלמת

אתה חושב על דבר אחד ודבר אחד בלבד וזה איך לגרום לכאב להיפסק אני לא אומר את המילה “commit”, ואם תשימו לב וזו הפעם האחרונה שאגיד את המילה הזו. כיוון ש״ביצוע״ מצביע על פשע. התאבדות היא לא פשע, היא תוצאה של מחלה נפשית או תוצר של סערה מושלמת כריס קולקינס בשיחה בשם ״אובדנות, להרגיע את… Read More »

הרגע בו החלטתי לוותר על הבושה

הדהים אותי שיש אנשים שלא מתביישים במה שאני כל כך התביישתי בו. זה היה עוצמתי – זה היה הרגע בו החלטתי לוותר על הבושה. קראתי את הסיפור שלי במילים שלהם. לא הייתי היחידה שהיתה צריכה להתאמץ כדי לעשות – לא הייתי היחידה שנאבקה בכל פעולה, שנאבקה לתפקד, היו גם האנשים האחרים. והם אלו שהצילו אותי.… Read More »

איורים על יסוד מצבו של האדם

מספר איורים של האמן היפני אבוגדו 6 ״יש שאני תוהה איך מצליחים כל מי שאינם כותבים, מלחינים או מציירים להימנע מן הטירוף, הדכדוך והאימה שהם ביסוד מצבו של האדם״. גרהם גרין מועתק מהספר דמן של צהריים

הקפיצה מהגשר קצת הרסה לי את הכיסוי

ביקשתי מכמה חברים לנסות בכמה מילים להגדיר איזה סוג של אדם שאני…איש לא אמר, “מהסוג הסובל מדיכאון”, אף אחד לא אמר, “מהסוג לנסות התאבדות”. ובכל זאת, בשעות הבוקר המוקדמות של 13 במרץ, קמתי מהמיטה, עזבתי את משפחתי ישנה, נסעתי לגשר סמוך – וקפצתי. חיפוש קצר באינטרנט הציע שאני סובלת מדיכאון. דיכאון? אני? כמה מביך. על… Read More »

הבדידות גורמת לי להרגיש מטומטמת

הבדידות גורמת לי להרגיש מטומטמת. התקשרתי, למשל, לחברה יקרה מאוד… והיא רוצה הסבר למה אני לא באה לבקר אותה ואת התינוק החדש שלה. מה לומר? שהייתי שמחה לנסוע אבל הייתי עסוקה במאמצים להישאר מחוץ לבית-חולים לחולי נפש? זה משפיל כל-כך – מבזה כל-כך. אלו ידעתי שלא אתפס הייתי משקרת בשמחה – ממציאה איזה סרטן מתקבל… Read More »

אה, כן, דיכאון! שמעתי שזה מגניב. אני אתן לזה הזדמנות

אני לא מתכוון לשקר לך: להיות בדיכאון ולחוש אובדנות זו ההרגשה הגרועה ביותר. זהו קרב לכל החיים, מאבק אינסופי, מלחמה יומיומית שאתה מנהל נגד עצמך. אבל הסוד הוא שמדובר במלחמה בה כל אחד יכול להוכיח שהוא גיבור. ״יש משהו כל כך כבד שדוחף אותי, שלא ניתן להסביר אותו, משהו שאני מרגישה שאפשר להקל מעליו רק… Read More »