מילותיו האחרונות של הרב הדהדו באוזניו, דורשות ממנו להשיב על השאלות הנוקבות. סביבו החל הקהל להתפזר, פונה איש איש לביתו לקדש ולקבל את השבת האחרונה של ספירת העומר. נגיעה קלה בכתפו העירה אותו באחת, גורמת לו לזנק ממקומו ולהתנצל בפני הגבאי. “השבוע מתן תורה” צעק הרב בקולו הרועם. “האם אתם מוכנים לקבל את התורה?” נותן… Read More »

בשעות קטנות של הלילה, כאשר תושבי העיירה היו קבורים עמוק בנבכי חלומותיהם, הסתובב גבר  גבוה בסמטאות הצרות שבין הבתים. לא הקור העז ולא השלג העבה הרתיעו אותו בדרכו למלאכת הקודש. בבקיאות מפליאה הסתובב בין בתי העניים והשאיר מעות צרורות במקומות צנועים, כך שנשות הבית יוכלו למוצאן. כאשר סיים את הסיבוב הקבוע התגנב בחזרה למקום היחיד… Read More »

הוא פסע מספר פסיעות לאחור, בוחן את האדמה מתחת לגזע העץ לוודא שלא ניתן לראות דבר. בגדיו המאובקים היו הסימן היחידי לכך שעמל לקבור את סודו בחלל שמתחת לגזע. בדממה פסע פסיעות קטנות לכיוון הפח, זורק מסמר בודד לבין שברי ספסל פלסטיק מתפורר. עדיין זכר את הפעמים הראשונות שהתבונן בה מרחוק. כאשר טיפס בתוך המרווח… Read More »

היא התרווחה בכורסה בביתה, לוגמת לאיטה מכוס הקפה, מעבירה בראשה את מבנה הפרק האחרון. זה לא פשוט להוציא ספר המשך לרב מכר. הספר החדש נדרש לעמוד בציפיות גבוהות מקודמו. היא חששה שבעתיים בגלל כוונתה להכניס פנימה את הפרק האחרון, הפרק החביב עליה. זה לא סוד שאת הספר הזה היא אהבה במיוחד, לטייל בארץ ממקום למקום,… Read More »

למרות שכבר מזמן דמותו של אותו הזקן נעשתה חלק מהנוף, השמועות לא חדלו לרחוש סביבו. איש לא ידע מי הוא ומה עניינו, אף העקשנים שבציבור לא הצליחו לדלות ממנו מידע. הוא נעשה הדמות המסתורית שבבית הכנסת, ה”צדיק”, (במילעל) של בית הכנסת. הוא הופיע רק לתפילות שחרית של שבת, דבר שהעלה שאלות רבות שלא זכו לכלל… Read More »

כילד, היה לי ברור שאגדל להיות וטרינר, מושיע ומרפא חיות אומללות, שכל חטאן הוא שנולדו בדור בו שולט ההומו-סאפיינס. “אתה באמת רוצה לבזבז את זמנך בעיקור כלבי פודל?” שאל אבי, רומס את החלום באחת. אז במקום זאת הלכתי לעקר עצים. כך מצאתי את עצמי בעוד יום אפור, מתבונן בעץ זית עתיק ומפואר. קישוט טבעי העומד בראש… Read More »

תמיד היו לו חלומות להיות תימהוני, להלך בין היערות ולזמזם שירים כאשר מראהו המוזנח מרחיק את אנשים המשועממים הפותחים בשיחה ללא כל סיבה. מין רעיון פרוע שלא עזב אותו מהיום בוא אביו הקריא לו ספרי הרפתקאות כילד ועד ליום בו ניתק אחרון הקשרים שעיגנו אותו למציאות. שנתיים שהוא ישב בבית, אחר שנים שעבד כפועל בנגריה.… Read More »

“ערב טוב, יעל” אמר אורן. יעל חייכה לעברו ונכנסה לרכב, אוחזת בידה את תיק העור גדוש המסמכים. לאחר שסגר אחריה את הדלת והתיישב בכיסא הנהג, התבונן בפניה לאמוד את מצב רוחה. היו ימים שיכלו לצחוק יחדיו כל הדרך, אך היו ימים שמוטב היה לתת לה להסתגר בדממה. יעל שפשפה את עינה בעייפות ופנתה לעבר אורן,… Read More »

כמעט והנחתי את שמחה זילברשטיין בצד, מקטלג אותה כעוד אחת מאלו שהחזיקו את הסידור בספריה כדי למלא מדף. הצורה ההדוקה בה היו הדפים צמודים זה בזה והעמודים הישרים העידו שסידור זה בילה את רוב זמנו במקום צר, מגהץ את עמודיו שהצהיבו בלי שיזכו לראות אור יום.  העמוד היחידי שחרג מאותו הקיפאון היה העמוד בו הדליקו… Read More »

הוא עמד דומם מול דלת העץ הכהה, מעביר את אצבעותיו הלוך ושוב על גבי המפתח, חורט בזיכרונו את בליטות השיניים הכסופות. כאשר התעורר, נזף בעצמו על הרהורי הכפירה שחדרו למוחו. לא, הוא לא עבד קשה עשרים שנה לקבל מפתח, רק כדי לסגת בסוף. לפני עשרים שנה וחודש נכנס לראשונה לבנין ופסע טרוף דעת לקומה העליונה.… Read More »