היא פתחה בכאב ודיברה על בדידות. כל מי שישנם בעולמה הן האחיינים, מתוקים ומדהימים כפי שהם, אבל רק הם. היא הלכה וספרה על עדינות הנפש שלהם ועל זה שהם זוכרים אותה גם ברגעים רועשים ושמחים, שולחים לה הודעות געגוע בזמנים לא צפויים, הופכים אותה לשותפה לעולמם.
אז ביקשתי רשות לסיים בצורה שונה ואנוכית, ביקשתי במקום לסיים באיחול, בברכה, לבקש ברכה, לבקש שגם אני אזכה להיות עטוף בכל כך הרבה אהבה, להיות אדם כל כך אוהב. ובתגובה היא בכתה, מזהה לראשונה את העושר בעולמה.