אברהם, יצחק ורבקה והשיא ביעקב. תנועה בלתי פוסקת בלקיחת אחריות על המציאות. כאן אציג את פרשת תולדות כדיון במידה בה האדם צריך לקחת אחריות על מציאות, ועד האמצאים הכשרים לכך.
חלק א:
מיותר להציג את אברהם, זה שמאז שהלך לדרכו לא הפסיק ללכת. מקים ומפרק את אוהלו, מארח, נלחם, מקריב ומקרב. איש חסד שפועל גדולות בכל מקום בו הוא נמצא. האדם שלא רק לוקח אחריות על בן אחיו, אלא נאבק על שלומם של אנשי סדום. לאור זאת מעניין להציג את יצחק, או ליתר דיוק את הצורה בה התורה מציגה את יצחק:
ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק
אם רצונך להכיר את יצחק אז הפסוק המציג קובע שתי עובדות באופן חד משמעי: ואלה, כלומר יצחק הינו המשך של הפרשה הקודמת. הבהרה נוספת היא האמירה שאברהם הוליד את יצחק, כלומר יצחק הינו תוצר של אברהם. אמנם תוצר מפואר, עולה תמימה. אבל כדרכם של אנשים שגדלו בסביבה עם עודף חסד, הם פאסיביים כלפי המציאות. ויצחק כה פאסיבי עד שהשתיקה שלו בנוגע לאקדה רועמת.
ויהי יצחק בן־ארבעים שנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה
אם הפסקה הקודמת נשמעת בוטה, מגיע הפסוק השני ומעגן את הטענה. צריך היה לשאול למה יצחק המתין לגיל ארבעים כדי לשאת אישה, אבל השאלה לא תהיה נכונה, כי כזכור מפרשה הקודמת, לא הוא נשא אישה. יצחק שנעלם אחרי עקדה לא נשא אישה, אלא אברהם היה זה שלקח אחריות והביא לו אישה.
למזלו של יצחק, אליעזר עבד אברהם ידע בדיוק איזו אישה צריך להביא לאדם פאסיבי כמו יצחק, ולכן חיפש אותה בעזרת מבחן לקיחת האחריות הרדיקלית על המציאות: האם האישה ששומעת בקשה קטנה, מעט מים, תבחין שמאחרי המילים הללו עומד צורך גדול בהרבה ותהיה נכונה לקחת אחריות מלאה על המצב ולמלא את כל החסר. וההתאמה של רבקה לפקיד ידועה.
את האחריות הרדיקלית של רבקה ניתן לראות בכל שלושת הפרשות בהם היא מופיעה, לראשונה כשהיא פוגשת את אליעזר, ומבחינה ומשקה גם את הגמלים. המקרה השני כאן כשמוצג יצחק.
ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה היא
בניגוד לאברהם ושרה שלא היו להם ילדים, לקח ליצחק עשרים שנה עד שהתפלל, וגם אז זה לא מצורך שלו, מחוסר שהוא סבל ממנו, אלא לנוכח אשתו. היא זו שהיתה עקרה. אם רבקה אשתו לא היתה שם דורשת להיפקד, נראה מלשון הפסוק שיצחק לא היה מתפלל על זה לעולם. ועם לשון זו לא חד משמעית, אז מופיע הקריא וכתיב הוא/היא כדי להדגיש את הדברים.
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרש את־ה׳
שרבקה לא מסתפקת בלקיחת אחריות, היא עושה את זה בצורה רדיקלית, היא דואגת לחינוכם של הילדים עוד לפני שהם נולדו, ופועלת ככול יכולתה ברגע שניתן לפעול.
חלק ב:
אותו פער בין יצחק לרבקה ממשיך ומחלחל ביחס של יצחק ורבקה כלפי התאומים השונים. מצד אחד ישנו עשו, הבן הפעיל שלא צריך שידאגו לו, זה שיודע לצוד צייד להביא. ומצד שני, הבן התם יושב האוהלים.
יצחק, כנפעל בידי המציאות מכיר את שני הבנים, ויודע שעליו למצוא את האדם שידאג לממשיך דרכו, ליודב האוהלים. ומנגד הוא רואה את השליט המושלם שרק רוצה כבוד. ולכן הוא מתכנן למנות את עשיו כממונה לכל הצדדים הטכנים של המציאות, ומציע לו בתמורה את הכבוד שמגיע עם המעמד. כל זאת תמורה שיפרוש את חסותו על יעקב
יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך
הברכה המיועדת לעשיו כוללת שעבוד של כל האחים מצד האם, אבל ממנה אותו לגביר לאחיו מצד האב, כלומר ליעקב. מבחינתו של יצחק, מדובר בהתגשמות המשאלה העמוקה ביותר. כבר אין צורך לחפור בארות כי כל מה שהוא היה צריך הוא אדם שידאג לו בזמן שהוא ממלא את תפקידו כעולה תמימה.
אלא שבזמן שיצחק רוקח תוכניות לעתידו של יעקב, ברקע נמצאת גם רבקה שפועלת בצורה שונה. היא מבקשת מיעקב בקשה קטנה, שיקח שני גדיים ויגיש ליצחק. לא מעבר לזאת. יעקב הזהיר חושש שאולי במקרה יצחק יגע בו וירגיש שהוא לא עשיו, אבל לרגע הוא לא מעלה בדעתו שהגשת האוכל תסתבך מעבר לזה. לרגע לא עולה על דעתו שהוא יצטרך לדבר, וודאי לא לשקר. והמחשבה שהיום יסתיים בזה שיושב האוהלים יצטרך לברוח מביתה שלא באה בחשבון.
אבל רבקה כדרכה לוקחת אחריות רדיקלית ומשכנעת את יעקב שיגיש מטעמים. היא מציעה פיתרון קל, שמעטה את בגדי עשיו. אלא שמבעד למילים הרכות היא נכונה לכל תרחיש ועוטפת אותו בשריון מלא עמוס בהרבה בבגד עליו דברה בתחילה:
ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן: ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו
מעיין גם להבחין שבזמן שעשיו מזלזל בבכורה, רבקה היא זו ששומרת על בגדי עשיו קרוב, איתה בבית. וכאשר התוכנית שלה משתבשת, וכעשו של עשיו נהיה מוחשי, היא מעבירה את יעקב למנהל האולטימטיבי, ללבן שידוע ביכולתו לסובב את כולם.
אז מתעורר ליעקב ומבין את המחיר שהוא נדרש לשלם עבור הפעולה הרדיקלית שהסכים לשתף אותה פעולה, ולכן כשהו מתבקש נאלץ לברוח מבית הוריו לקרובים הרחוקים כדי לשאת אישה, הוא הולך במצוות ובדרך אביו לפני שהוא מזדהה עם אמו, למרות שהכל פעל בהתאם לתוכניתה ודרישתה. לכן הוא שמע קודם לאביו ורק אחר כך לאמו, למרות שאמו הקדימה וביקשה לפני אביו, ולמרות שברור לכולם שבקשה מאביו גם היא יצאה מפי אמו.
וישמע יַעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פּדנה ארם
אז לסיום נותרה השאלה המרכזית, לברר את דרכו של יעקב, האב-טיפוס של ישראל לדורותיו ביחס למציאות. האם הוא הצדיק שרוצה להישאר בעולם הרוח, ורק מבקש שיורידו ממנו את טרדות העולם הזה, או מהצד השני מי שלא בוחל בכל אמצאי כדי לוודא שהדברים מתנהלים בהתאם לתוכנית. ואני מניח שזה בדיוק האב-טיפוס שמיצג יעקב, האדם שחי את הדילמה כיצד להתנהל במציאות מורכבת.