בכאב, היא סיפרה לי שהוא לא מפסיק לפגוע ולהעליב. ילד בן 45, שמבטא את האהבה והצורך בתשומת לב בדקירות מדוייקות.
״מה גרם לך לשינוי? מה אפשר לך להפסיק להחזיר והבחין בגיחוך?״ שאלתי.
ובהמשך השיחה גם הסברתי: ״כי אני אופטימי, את הבחנת בזה בעצמך, ולו יש מורה״.
״ניחמת אותי״, ציינה.
״אל תדאגי״, עניתי בחיוך עצוב, ״עוד תהיה דרך ארוכה, כואבת וארוכה״.