היא היתה שבר כלי, משחזרת שוב ושוב כיצד קרסה ממרומי הקרירה והמשפחה לרוח רפאים בודדה.
״ברור לי שלא היתה לך אפשרות אחרת״, טענתי כשברקע קולה בוכה בשקט. אז שיתפתי מעט על עצמי, מספר לה מה הוביל אותי אל המוזות של החמלה.
״לא ידעת אחרת״, חזרתי והבהרתי, ״לא היתה לך אפשרות לפעול בצורה שונה, ויש לי הוכחה״, טענתי.
ניסיתי להפיק את המירב משיחה החד פעמית שהיתה ברשותי, ״ואם חלילה תגיעי לשם שוב״, נברתי אחרי דברי חיזוק, דברי אמת, ״יהיו לך כלים לעשות בחירה שונה״.
מכיוון שחרגתי שבהרבה ממסגרת הזמן האפשרית, ניסיתי לאגוד מילים אותם תוכל להכיל, במילים שיהדהדו גם לאחר השיחה: ״אחרי שתגלי את החמלה אליה את ראויה״, אמרתי בעדינות, ״אם וכאשר הבנות שלך יגיעו לשם״, המשכתי לאט, שומע איך היא נאחזת במילים, ״בניגוד אלייך, הן לא יהיו שם לבד״.
נדירים המקרים בהם אתה מרגיש שנאחזים בדברים שלך כחבל הצלה. ולי נותר רק לתהות האם היא תמצא את דרכה.