והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני ה׳ ובצאתו ולא ימות והרמונים היו מקיפים את הפעמונים מכל צד, אין קולם נשמע כל כך לאחרים, כי גוף הרמונים ארוג מחוטין שזורין והוא רך המעכב את הקול מלהשמע לאחרים, ולכהן הגדול עצמו הנושא אותם כמעט שלא ישמע רק קול נמוך, ודי לו בקול כזה שאינו רק… Read More »
שצריך האדם לברר השראה שכינה בכל דבר השפת אמת כדרכו מסביר שמרחב הפעולה של האדם הוא ברצון בלבד, כלומר במודעות שבכל רגע ובכל דבר. ולכן ישנו הציווי ״יקחו לי תרומה… שצריך האדם לתת מכל דבר חלק להשי״ת״ ״כי לדברים גשמיים אין להם רצון, וכל דבר צריך להיות לו רצון… ומזה הוכחה כי דברים… תלויים בהאדם… Read More »
תקציר: בפרשת ואתחנן משה חושף רגע דרמטי בו ניתן בידו להחליט האם הוא יגשים את משימת חייו, או יניח אותה בידי אחר ויפרוש רגע לפני ההגשמה. באותו האופן אנחנו נקראים מידי רגע לברר האם אנחנו שקועים בהגשמה עצמית, קטנה ואנוכית, או קשובים להוויה. אנחנו מכירים את משה, האיש שבגיל שמונים קיבל נבואה שיוציא את עם… Read More »
תקציר: מקובל לחשוב על הדמיון ככלי לעבודת ה׳. אבל פרשת נדרים באה להתמודד עם הסכנה שבדמיון, ואת תפקידו של השכל להביט ברגע הזה, ולבדוק האם יש מקומות שהם צריך באופן זמני להגן על עצמנו מהשתוקקות ודמיון משובש. חדי קריאה הבחינו שמכל נבואות משה, יש מספר מצומצם של נבואות שמתחילות בלשון ״זה״. והאחת מהן היא פרשת… Read More »
כמה קל לאדם להלקות את עצמו על ההפסד: היה רצון שלילי, היתה חולשה. היה מאבק פנימי, אלא שהחולשה ניצחה ונעשה חיסרון במציאות. ומכאן לשקוע בתודעת חטא. מסביר השפת אמת שתודעה בריאה נוצרת כשהאדם מקדיש זמן להתבוננות באותו המאבק. לא התבוננות בשעת המאבק, כאשר סערת הקרב קולנית. אלא לאחר מעשה, כשרוחות שקטו וישנו זמן מנוחה. אז… Read More »
תקציר: השבוע התעוררתי להבחין בפרשה כיצד בנות צלופחד הבחינו שאביהם מת בגלל שתודעתו הצטמצמה לבריחה מהחטא. וכדי להמנע מליפול לגורלו, ולאבד את שמו ואת שמן מהעולם, הן בקשו ממשה עוגן ושליחות חיובית כדי לשאוף אליה. בנות לצלופחד פונות אל משה ומתארות את אביהן: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה׳, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת,… Read More »
אחרי שבפוסט הקודם ניסיתי להסביר למה התפיסה של הבודהה במה שמוחש בלבד אינה אפשרית, ולא אליה הבודהה התכוון. בפוסט הזה אני חוזר לדברי הבודהה כדי להראות למה היתה הכוונה, ולמה הוא טען שצריך להתמקד רק במוחש.
הקונפליקט הכואב ביותר לדתיים המתרגלים בודהיזם, הוא ההתמקדות של הבודהיזם במוחש בלבד, דבר ששולל את המימד הרוחני של המציאות.
בפוסט זה אנסה להסביר למה לדעתי מדובר בסך כל באי הבנה, ובקריאה לא נכונה של דברי הבודהה.
כפתיח לסדרת פוסטים על ההתמודדות של יהודי דתי שמתרגל בודהיסטים. פוסט טכני שמסכם את ההתיחסויות השונות להם זכה הנושא מאנשי דת יהודיים ובודהיסטים שונים.
בין שלילה מוחלטת לבין אילו שלא מבינים מה ההבדל.
לא קל להיות יהודי דתי שמתרגל בודהיזם.
״בין יהדות לבודהיזם״ זה הניסיון שלי לכתוב סידרת פוסטים שנועדו לבחון את היכולת של יהודי דתי ללמוד ולתרגל פרקטיקות בודהיסטיות. הסדרה נכתבת בעקבות מחקר שטרם פורסם על דתיים מתרגלי בודהיזם ועל הההתמודדות שלהם עם אחיזה בשני העולמות.