הופתעתי להיזכר ששמו של האתר הוא קליפת נוגה, מונח שאני נושא שנים רבות, ורק מעדן אותו ומסיר ממנו סיגים לאורך השנים. פעם הוא ביטא את המאבק בין האסור למותר, בין הדתי למשתוקק. כשלמדתי להכיר את אבק שעל עיני, מונח זה נשא בתוכו את הקו הדק בין השפוי למשוגע. כאותם בעלי תבואה העושים סימן על מצחם… Read More »
במקום בו לא הייתי אמור להיות, במחיצת אנשים שדברו רק טוב ובמעגל גדול סביב המדורה, שם הבחנתי בה. מגיחה לרגע בחיוך עדין להוסף עץ למדורה. כששקטתי מעט הבחנתי בה שוב, משמיעה צליל פותח שמשחרר מכל הנוכחים מנגינה. נדיר שהיא המשיכה מעבר למספר תווים. באותו האופן היא גם צחקה ראשונה כשהיה טעון ושיתפה פעולה כשמשהו נקלע… Read More »
פרשיית בלעם מרתקת, משעשעת ומחכימה. אבל בין השורות ניתן לראות איך היכולת להרים את הראש ולהביט חסרה גם מגדולי הנבאים. וכיצד, ומנגד, ברגע בו אדם משתחררי וכבלי התודעה ונהיה מודע למציאות, הוא יכול לזכות לראיה בהירה. כן, לומדים מודעות יהודית גם מבלעם. ישנם שאלות מעניינות שקשה לתת עליהם את התשובה, כמו למשל איך בלעם זכה… Read More »
לאחרונה חזרתי אחרי גלגולים ארוכים לחשוב על מידנפולנס ביהדות, מודעות ותפקידה. ובאותו הומור לא ברור של ההכוונה העליונה, גם הפנו אותי לקדושת האוכל כמודעות באכילה, וגם הדף היומי הפגיש אותי עם מודעות בבית הכיסא: הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות… ורבנן אמרי יסיח דעתו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל שכן דכי מסח דעתיה… Read More »
נכתב לפני שלוש שנים אך לא פורסם… בפרשת תולדות מופיע הנס הרפואי הראשון. ברגע אחד עשו מחלים ממחלה סופנית וחוזר ללכת. רגע אחד הוא טוען “הנה אנוכי עומד למות”, ובזכות מנה של נזיד עדשים הוא מתאושש “ויאכל וישת ויקם וילך”. ניתן לטעון שכל מה שהיה צריך זו מנה של פלאסיבו, וניתן לטעון שהוא רק חיפש תירוץ שישכנע את… Read More »
ישנו רגע אחד בשבת בבוקר בו השעון לא מצלצל, אותה השעה בה השעון היה מצלצל אם היה זה יום חול. הרגע הזה של ערות הינו רגע קצרצר של חופש בחירה, רסיס של חרות, בו ישנה האפשרות להתנער ולקום לפני השמש, או להנות מהמותרות של שבת ולהטיב את השמיכה. גורלו של הבוקר מוכרע באותו רסיס זמן… Read More »
לא, ברור שלא זה הכוונה. אבל הקשר כל כך בולט שאי אפשר שלא להצביע על זה. בימים אילו סופרים בבתי הכנסת את ספירת העומר, ספירה שמתחילה מהלילה שאחרי ליל הסדר ומסתיימת רגע לפני חג השבועות. ישנה סברה שכל אותם ארבעים ותשע ימים שסופרים במסגרת ספירת העומר הינם מצווה אחת ארוכה, לציין כל יום בספירה. אם… Read More »
העבר אין, וההווה כהרף אין, אחוז בקרניו בשתי ידיים אחד ממוקדי המודעות המרכזיים המבדילים בין בני האדם השונים הוא ציר הזמן, וכאן החלוקה פשוטה וברורה לשלושה מוקדים. כל אחד יכול לראות סביבו את אילו שחיים בעבר. כל רגע בו הם נושמים הם מביטים בעבר, חלקם בהתרפקות מלאת געגועים, חלקם בתחושת החמצה, המשותף לשניהם הוא שההווה… Read More »
ישנה טענה שנשמעת מידי פעם, שלבחור מינימליזם כאורח חיים משמעותו לחיות חיי הקרבה. ולכאורה השאלה במקומה, הרי הבחירה בחיי מינימליזם משמעותה מעבר מבית גדול ומרווח לקטן, מארון שופע בגדים לארון מחושב וממדפים גדושים בכל טוב ל… מינימליזם. אלא שטענה זו מוטעת מיסודה, שכן מינימליזם הוא אורח חיים שברגע שמתרגלים אליו, דווקא הוא זה שמביא שפע… Read More »
דן אריקסון מעיד על עצמו שכמו כל אדם ממוצע, התחתן, הקים בית, והתחיל לחיות את חייו כמו כולם ולצבור רכוש. היה זה מסע לאורך ארצות הברית שגרם לו לעשות את השינוי ולהבין שחיים פשוטים זה עניין של בחירה, והוא החליט לשנות את אורח חייו ולאמץ אורח חיים מינימליסטי. “אם אתה חי כמו אדם ממוצע, כנראה… Read More »