בנחת הוא סיפר שהוא כבר יודע לצפות מראש, ולכן יודע איזו הרגשה הולכת לבוא. השינוי מתקרב, והוא לא מעוניין להשתנות. הוא לא מעוניין להרפות מהאחיזה שלו בעולם. הוא לא מוכן לוותר על ההנאה, האחיזה שיש לו בעולם, למשל מללגום כוס קפה שחור.
כשהבעתי הערכה ליכולת שלו להביט, הוא סיפר במבוכה שהוא כותב שירים, והיו דרושים עוד מספר דברי עדוד כדי לזכות באמון ולשמוע אחד. אלא שדבר לא הכין אותי לשובבות הילדותית שהתפרצה בשיר שנהנים ממנו רק תינוקות רכים.