כשהוא שיתף שהוא מאמין שהעולם שטוח התרגשתי, קיוויתי סוף סוף להבין. לכן השיחה היתה ארוכה מהרגיל, כשאני מנסה להדוף נאומים ולפגוש את האדם.
״אבל למה זה כל כך חשוב״, התעקשתי ושאלתי מספר פעמים ובצורות שונות. על קיומו המוחשי של השטן כבר שמעתי, וגם את הציפיה ליום הדין. הייתי מוכן לאש וגופרית סביב ההתנגדות לחיסונים ואולי גם לפחדים מ-g5. אבל את הבחירה להרים על נס ערעור על כל תפיסת המציאות המקובלת לא הצלחתי להבין.
״אתה לא מבין״, אמר בתסכול, ״ראית פעם בעצמך שהעולם עגול?״ שאל. ״אתה לא מרגיש שהוא שטוח?״, קבע בניצחון.
״כלומר״, ניסיתי להבין, ״כל המוסדות החברה משקרים?״ שאלתי, ״כולם שלוחי השטן? המדע, הכלכלה, הפוליטיקה, כולם?״. המשכתי את הטענה שלו.
״בדיוק״, קרא באושר.
״כלומר״, וודאתי שהבנתי נכון, ״אתה מאמין רק במה שאתה יכול לחוש בעצמך? באופן ישיר באמצעות החושים?״.
״נכון״, התחיל להתרגש.
כשניסיתי לברר על היכולת להגדיל את החושים באמצעות קריאת עתידות, באמצעות ניבוי, באמצעות תזה והיפוטזה שעומדדת בבסיס כל תפיסה מדעית, כשניסיתי להצביע על המטוס שמבוסס על פיזיקה ועל המכשיר הסלולארי שהוכיח שהמדע כנראה, ובסך הכל, די נכון ותורם. כשסיפרתי לו על אינשטיין שהגיב באדישות להיסט במיקום האור, מבהיר שהמדע האמפירי יכול לתת ניבוי מדוייק ולא דורש סימוכין.
כשהצגתי את כל זה הוא החליף שפה וטען שלא כל אחד בשל פתוח ומסוגל להבין את האמת. אז לחצתי את ידו ונפרדנו כידידים.