לא קל להיות יהודי דתי שמתרגל בודהיזם. יש קופליקט בזהות ויש עוד שלל קונפליקטיים פרקטיים. אבל קשים מכולם הם סתירות בהשקפה ועקרונות השוללים אחד את השני. וזו כוונתי, לשתף ולנסות להסביר למה וכיצד אני, כתושב ותיק של ״קליפת נוגה״, מנסה לגשר בין העולמות. הכוונה שלי היא לדון באפשרות לקיים אורח חיים יהודי דתי אמוני הנאמן להלכה ולהשקפה היהודית, בשילוב התרגולות והתובנות אותן לימדו הבודהה וממשיכי דרכו.
בעבר התחלתי לכתוב סידרה של פוסטים בנושא, אבל היא נגנזה. ההחלטה לחזור ולנסות לכתוב על כך הגיע בעקבות מספר שאלות שהפנתי למראיין במחקר על יהודים-דתיים שמתרגלים בודהיזם. מחקר בו כל המרואיינים העדיפו להישאר בעילום שם. בסוף הראיון שאלתי את המראיין מה היו הנקודות שחזרו על עצמן אצל המרואיינים השונים, ואחת התשובות המרכזיות היתה תחושת הבידידות והקושי להתמודד עם הדלמות והקונפליקטים שבין העולמות השונים. אז כשירות לעצמי ולשאר המתמודדים, אני מעלה את המחשבות והלבטים כל הכתב.
לפני שאפרט את רשימת הפרקים, אציין שאני מודע לבעיה וליומרה לכתוב דברים בשם היהדות או הבודהיזם. השניה, הכללה למיליארד בני אדם שונים שמשוייכים לתרבות שונות ומערכות ערכים ואמונות שונות. ההתיחסות לבודהיזם היא מההבנה שלי את הבודהיזם המוקדם מכתבי הבודהה המוקדמים ואת התחיה שלו במיידפולנס המערבי (כאוטי והטרוגני כפי שהוא). אותה הבעיה קיימת גם מהצד השני, ולא בגלל כמות המאמינים, אלא כמות הפלפולים, בה על כל קוצו ישנם אינספור מחלוקות ושפע ספרים שלא למדתי אף לא את חלקם.
ובכל זאת אני כותב מכיוון שהמראיין ציין שהשקעתי יותר מחשבה לנושא מהאחרים, שניכר שניסיתי להתמודד עם הקונפליקט בצורה מושכלת. הערה שיותר משמעידה עלי, בעיקר מעידה על הקושי של שאר. סיבה נוספת אנוכית בהרבה, היא שכתושב ״קליפת נוגה״, זו דרכי לסדר ולהפנים תובנה: באמצעות כתיבה.
רשימת הנושאים עליהם חשבתי לכתוב היא זו:
- סקירה קצרה של תוצאות חיפוש בנושא יהדות ובודהיזם. כי כמובן שאני לא הראשון.
- על אודות היש: בין הצמצום הבודהיזי של התודעה לגבולות ה״יש״ לבין האמונה היהודית בה ה״יש״ חורג בהרבה מיכולת התפיסה האנושית. כלומר, האם ישנו מימד אלוהי למציאות. אמנם זו לא השאלה הראשונה שעולה בדעתו של מי שמתמודד עם הפער בין התורות, אבל כמי שנחשף בעיקר לבודהיזם מערבי, אבל מתברר שזה הקונפליקט המטריד ביותר.
- האוניברסליות של הסבל: כהמשך לפוסט ״על אודות היש״, למה בודהה אמר שיש לחקור רק את המוחש. או בניסוח ציורי מזה ״חוכמה בגויים תאמין״.
- בודהיזם ועבודה זרה: שאלה טכנית אבל נקודת הכשל הראשונה והברורה ביותר של יהודי הרוצה להתעניין בבודהיזם.
- פסלו של הבודהה: גם לטוענים שהבודהיזם אינו עבודה זרה, ופסלו של הבודהה לא מהווה אל, האם יש מקום לפסלון השמנמן (או הרזה) בביתו של יהודי מאמין? כלומר ניסיון לתת סיכום הלכתי לבעיית הצלם. ובעצם, מה מקומו של דמות הבודהה בביתו של הבודהיסט?
- מציאות מטאפיזית: על הקונפליקט שלא ניתן לגישור בין תפיסת העולם של הבודהה וממשיכי דרכו עם התורה.
- על התפילה: אני מתפללים והם מתפללים, אני מודטת והם מודטים. על אי הבנות הנובעות משימוש שונים באותם המונחים.
- מדיטציה יהודית: כמות הספרים שעוסקים במדיטציה יהודית הולכת וגדלה מידי שנה, אבל כאן אני אשתדל להיות בוטה וכנה: על היוהרה, על הגיור, על ליטוש הפינות. על עבודה זרה בתחפושת ועל הבלים. וגם על עקרונות זהים ופערים מהותיים.
- על פורצי הגדר: צריך להודות בדבר. אני ושכמוני בהחלט ראוים לנשיכת הנחש.
- על חסמי כניסה: האם דתי יכול להיכנס למרכז תרגול, או האם ימצא את עצמו בסדנת ויפאסאנה.
- על גשרים מנייר: עצוב לראות כמה הבלים נכתבים בידי בעלי אמונה משני הצדדים שמנסים לגשר בין התפיסות.
- על הנבואה: זה לא יהיה פוסט על בודהיזם, אלא על תפיסת המציאות שלי והסיבה שבללה אני מנסה לאחוז בשני העולמות.
כפי שציינתי, אני לא סמכתא לכתוב על דבר, אז אשמח להערות כדי שלא תצא תקלה תחת ידי.
קדושה היא מרכיב במציאות, אימננטי, אמיתי, בלתי-ניתן לרדוקציה, ולזהות קדושה זה חוש, כמו הומור או מוזיקליות.
מתוך לולאת האל, תומר פרסיקו מכאן
בודהיסטים מאמינים שתודעתנו לא נבראה על ידי ישות אחרת או אלוהים, כיוון שהכרה אינה יכולה להיווצר מכלום. מה עוד, הם אומרים, למה שאלוהים יברא אותנו? לבטח אין סיבה לברוא סבל, או אפילו לברוא בעלי תודעה עם הפוטנציאל להתדרדר משלמות לסבל.
בודהיסטים מאמינים שאם הסיבה מושלמת, גם התוצאה תהיה כזו, כך שבריאתו של אלוהים מושלם אמורה להיות מושלמת. אם לבעלי התודעה שנבראו יש את הפוטנציאל להתדרדר, הן אינם מושלמות.
מתוך לב פתוח תודעה צלולה, טובטן צ’ודרון