Author Archives: אריאל

סנגה של חמורים

הייתי רוצה להקים סנגה של חמורים. סנגה בה לא נעלבים. סנגה בה יש רק שני כללים: משתדלים לומר אמת, ולא נעלבים.

עד אילת

אני יודע שהוא הרגיש צורך, ועדיין. לכן עניתי בשאלה: ״אם אגיד לך שאני צריך הסעה לאילת״. ״אני לא אהסס״, לא איפשר לי להשלים את המשפט. ״אז למה…״, הקשתי. ״כי אני הרגשתי צורך״, ענה. ״תגיד״, ניסיתי כיוון נוסף, ״אתה עזרת לאנשים אלפי פעמים יותר ממני״, הוא התחיל להצטנע, אבל הייתי ענייני, ״כמה פעמים ענו לך במחווה… Read More »

היא ובנה,

כשפניתי אליה, המילים הציעו עזרה, אבל זו היתה הקמיהה להיות שותף לחוויה. כך, עמדה לידו, מנסה להניח טלית על כתפיים קטנטנות, לא מבינות. מנסה למקם מצלמה, לסדר בגד, להחזיר את הכיפה למקומה. והוא, כבן שלוש, לא עוצר לשניה. לא יכולתי שלא לרצות להיות שותף, לתת חלק. לאפשר לה להיות לידו בתמונה. “כמו שעושה סבא”, אמרה… Read More »

ויקרא שמה איינה, מהמוזות של החמלה

אז באותו חסד של מסובב הסיבות, אני יכול להרשות לעצמי מידי פעם להתרחק מהרעש. ובאותו החסד אני יכול ללכת לכיוונו כשהוא נצרך. מידי פעם אני זוכה להבחין כיצד מאחרי הרעש מסתתר צורך עדין שרק מחפש מבט חומל. ברגעי חסד אני מסוגל להזכר שמאחרי אימת הריק שמחוללת מערבולות וסערות בתודעה, ישנה שלווה פשוטה שלא דורשת דבר מעבר לרגע זה.

קני דורהאם כמד רעש עשיר

כשהיא דפקה בדלת כדי לבקש את החבילה, שאלתי אותה שאלה תמימה, רק כדי להביע התעניינות. אבל בגלל שכמות הרעש באותו רגע לא היתה גבוהה, התרחש שהקשבתי לה מעל לרבע שעה, מתרגש מהסיפור הכה שולי וכה אנושי ששיתפה. כדי לתאר את הרעש שהעדרו אפשר לי לראות את הרגע, אספר על שגרה שקדמה לדפיקה בדלת, שגרה של… Read More »

בנוגהם של היש: הוא לא רואה את הגיחוך?

בכאב, היא סיפרה לי שהוא לא מפסיק לפגוע ולהעליב. ילד בן 45, שמבטא את האהבה והצורך בתשומת לב בדקירות מדוייקות. ״מה גרם לך לשינוי? מה אפשר לך להפסיק להחזיר והבחין בגיחוך?״ שאלתי. ובהמשך השיחה גם הסברתי: ״כי אני אופטימי, את הבחנת בזה בעצמך, ולו יש מורה״. ״ניחמת אותי״, ציינה. ״אל תדאגי״, עניתי בחיוך עצוב, ״עוד… Read More »

פרשת תולדות: מאסה על לקיחת אחריות רדיקלית

אברהם, יצחק ורבקה והשיא ביעקב. תנועה בלתי פוסקת בלקיחת אחריות על המציאות. כאן אציג את פרשת תולדות כדיון במידה בה האדם צריך לקחת אחריות על מציאות, ועד האמצאים הכשרים לכך. חלק א: מיותר להציג את אברהם, זה שמאז שהלך לדרכו לא הפסיק ללכת. מקים ומפרק את אוהלו, מארח, נלחם, מקריב ומקרב. איש חסד שפועל גדולות… Read More »

זה לא בהכרח קל וזה בטח לא תהליך מהיר

תקציר מתוך על הדיכאון נכתב בידי פרלין אגרנטי ותורגם באתר סלאו. במשך כמעט שליש מחיי לקחתי כדורים נוגדי דיכאון וחרדה… האמנתי לרופאים, לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים הקליניים ולחברות התרופות – שסיפרו לי שהבעיה נמצאת בראש שלי. חוסר איזון כימי… במשך כמעט שליש מחיי התייחסתי אל הדיכאון כאל מחלה, וטיפלתי בו כמו במחלה – ניסיתי לגרש אותו באיומי… Read More »

בנוגהם של היש: מלחמת מלאכים

״אתה מלאך״, טענה כלפי אחרי כרבע שעה בו סיפרה על אביה שהשתנה וכבר לא הדמות מופת שהכירה לאורך השנים. אימא שכבר לא באמת איתם והיומיום הלא פשוט שאיתו היא מתמודדת. כל זאת רק כהכנה לקראת הימים העתידים קשים בהרבה. ״אני?״, התחלתי לצחוק בקול. ״את עושה כל כך הרבה, מתמודדת עם כל כך הרבה, ולי את… Read More »

בנוגהם של היש: הכאב הדרוש ליצירה

נכנסתי אליה לחנות/סדנה בבוקר אחד קריר ודיברנו על האכזריות שבאמפטיה תוך שאני מביט בתכשיטים שהיא יצרה. היא כמובן הקשיבה לדעתי בנימוס והתנגדה. ״למה את יוצרת?״, ניסיתי לברר. ״כי אני צריכה להוציא״, ענתה. ״להוציא שמחה או כאב?״, הקשתי והיא השתתקה. ״היית רוצה לותר על הכאב, גם אם זה אומר לוותר על היצירה״, שאלתי שאלה נוספת שלא… Read More »