אותו הקול שוודאי נשמע לי צעיר מכדי שנותיו אמר לי בחשש: ״אחרי שאני אספר לך את זה, כבר לא תאהב אותי״. ״אני בספק״, עניתי, ״אבל אשמח אם תאתגרי אותי״. … ״אני אגיד לך מה שמעתי״, עניתי לבסוף, ״שיצרת קשר עם אשה שהייתה צריכה עזרה, לקחת כזו אחריות שהיית שם כשהיא לא היתה יכולה, עשית כל… Read More »
הופתעתי להיזכר ששמו של האתר הוא קליפת נוגה, מונח שאני נושא שנים רבות, ורק מעדן אותו ומסיר ממנו סיגים לאורך השנים. פעם הוא ביטא את המאבק בין האסור למותר, בין הדתי למשתוקק. כשלמדתי להכיר את אבק שעל עיני, מונח זה נשא בתוכו את הקו הדק בין השפוי למשוגע. כאותם בעלי תבואה העושים סימן על מצחם… Read More »
מזמן לא כתבתי, ספק הרצון לשתוק וספק החשש לומר. נכון שאני מאמין שעל מי שאין לו מה לומר, להתאמן בשתיקה. אבל פעמים שהאני צריך עוגן כדי לראות תנועה. סימנתי חלקה, העתקתי אותה שלוש פעמים ושבתי הביתה. בסופו של יום כעסתי על בני הצעיר כי לא הייתי קשוב. לו, שלום. ולי? אין לי מה לומר, ודי… Read More »
אני לא רוצה לפתוח סיפור במשפט באנגלית, אז אעשה תרגיל ספרותי זול, ואנסה לבנות מתח. אתאר בצורה מרגשת שהבנתי מייד את הסיבה שבגלל היא שואלת את השאלה. לכן התישבתי בזמן שאול כדי לכתוב תשובה, חש שהיא רוצה להתנחם בשמחתי בזמן שהעולם דורש ממנה עוד, ללא חמלה. ואני. הרגע המשמח ביותר שקרה לי, קרה ממש לאחרונה.… Read More »
היא היתה שבר כלי, משחזרת שוב ושוב כיצד קרסה ממרומי הקרירה והמשפחה לרוח רפאים בודדה. ״ברור לי שלא היתה לך אפשרות אחרת״, טענתי כשברקע קולה בוכה בשקט. אז שיתפתי מעט על עצמי, מספר לה מה הוביל אותי אל המוזות של החמלה. ״לא ידעת אחרת״, חזרתי והבהרתי, ״לא היתה לך אפשרות לפעול בצורה שונה, ויש לי… Read More »
הייתי רוצה להקים סנגה של חמורים. סנגה בה לא נעלבים. סנגה בה יש רק שני כללים: משתדלים לומר אמת, ולא נעלבים.
אני יודע שהוא הרגיש צורך, ועדיין. לכן עניתי בשאלה: ״אם אגיד לך שאני צריך הסעה לאילת״. ״אני לא אהסס״, לא איפשר לי להשלים את המשפט. ״אז למה…״, הקשתי. ״כי אני הרגשתי צורך״, ענה. ״תגיד״, ניסיתי כיוון נוסף, ״אתה עזרת לאנשים אלפי פעמים יותר ממני״, הוא התחיל להצטנע, אבל הייתי ענייני, ״כמה פעמים ענו לך במחווה… Read More »
כשפניתי אליה, המילים הציעו עזרה, אבל זו היתה הקמיהה להיות שותף לחוויה. כך, עמדה לידו, מנסה להניח טלית על כתפיים קטנטנות, לא מבינות. מנסה למקם מצלמה, לסדר בגד, להחזיר את הכיפה למקומה. והוא, כבן שלוש, לא עוצר לשניה. לא יכולתי שלא לרצות להיות שותף, לתת חלק. לאפשר לה להיות לידו בתמונה. “כמו שעושה סבא”, אמרה… Read More »
אז באותו חסד של מסובב הסיבות, אני יכול להרשות לעצמי מידי פעם להתרחק מהרעש. ובאותו החסד אני יכול ללכת לכיוונו כשהוא נצרך. מידי פעם אני זוכה להבחין כיצד מאחרי הרעש מסתתר צורך עדין שרק מחפש מבט חומל. ברגעי חסד אני מסוגל להזכר שמאחרי אימת הריק שמחוללת מערבולות וסערות בתודעה, ישנה שלווה פשוטה שלא דורשת דבר מעבר לרגע זה.
כשהיא דפקה בדלת כדי לבקש את החבילה, שאלתי אותה שאלה תמימה, רק כדי להביע התעניינות. אבל בגלל שכמות הרעש באותו רגע לא היתה גבוהה, התרחש שהקשבתי לה מעל לרבע שעה, מתרגש מהסיפור הכה שולי וכה אנושי ששיתפה. כדי לתאר את הרעש שהעדרו אפשר לי לראות את הרגע, אספר על שגרה שקדמה לדפיקה בדלת, שגרה של… Read More »