תקציר: מקובל לחשוב על הדמיון ככלי לעבודת ה׳. אבל פרשת נדרים באה להתמודד עם הסכנה שבדמיון, ואת תפקידו של השכל להביט ברגע הזה, ולבדוק האם יש מקומות שהם צריך באופן זמני להגן על עצמנו מהשתוקקות ודמיון משובש. חדי קריאה הבחינו שמכל נבואות משה, יש מספר מצומצם של נבואות שמתחילות בלשון ״זה״. והאחת מהן היא פרשת… Read More »
כמה קל לאדם להלקות את עצמו על ההפסד: היה רצון שלילי, היתה חולשה. היה מאבק פנימי, אלא שהחולשה ניצחה ונעשה חיסרון במציאות. ומכאן לשקוע בתודעת חטא. מסביר השפת אמת שתודעה בריאה נוצרת כשהאדם מקדיש זמן להתבוננות באותו המאבק. לא התבוננות בשעת המאבק, כאשר סערת הקרב קולנית. אלא לאחר מעשה, כשרוחות שקטו וישנו זמן מנוחה. אז… Read More »
תקציר: השבוע התעוררתי להבחין בפרשה כיצד בנות צלופחד הבחינו שאביהם מת בגלל שתודעתו הצטמצמה לבריחה מהחטא. וכדי להמנע מליפול לגורלו, ולאבד את שמו ואת שמן מהעולם, הן בקשו ממשה עוגן ושליחות חיובית כדי לשאוף אליה. בנות לצלופחד פונות אל משה ומתארות את אביהן: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה׳, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת,… Read More »
אחרי שבפוסט הקודם ניסיתי להסביר למה התפיסה של הבודהה במה שמוחש בלבד אינה אפשרית, ולא אליה הבודהה התכוון. בפוסט הזה אני חוזר לדברי הבודהה כדי להראות למה היתה הכוונה, ולמה הוא טען שצריך להתמקד רק במוחש.
הקונפליקט הכואב ביותר לדתיים המתרגלים בודהיזם, הוא ההתמקדות של הבודהיזם במוחש בלבד, דבר ששולל את המימד הרוחני של המציאות.
בפוסט זה אנסה להסביר למה לדעתי מדובר בסך כל באי הבנה, ובקריאה לא נכונה של דברי הבודהה.
כפתיח לסדרת פוסטים על ההתמודדות של יהודי דתי שמתרגל בודהיסטים. פוסט טכני שמסכם את ההתיחסויות השונות להם זכה הנושא מאנשי דת יהודיים ובודהיסטים שונים.
בין שלילה מוחלטת לבין אילו שלא מבינים מה ההבדל.
לא קל להיות יהודי דתי שמתרגל בודהיזם.
״בין יהדות לבודהיזם״ זה הניסיון שלי לכתוב סידרת פוסטים שנועדו לבחון את היכולת של יהודי דתי ללמוד ולתרגל פרקטיקות בודהיסטיות. הסדרה נכתבת בעקבות מחקר שטרם פורסם על דתיים מתרגלי בודהיזם ועל הההתמודדות שלהם עם אחיזה בשני העולמות.
תקציר: פרשת דברים מציגה את סופו של התהליך אותו עובר משה, מהיותו איש האמונה הבודד, המתקשה לתרגם את עולמו הרוחני לשפה שתתקבל באוזני אנשים רגילים, לאדם שמבאר את התורה בשבעים לשון. בתהליך קשיבות שלקח ארבעים שנה למד משה להכיר כל הארה פרטית שקיימת במציאות, עד שכשדיבר, המאזינים התפלאו כיצד הוא מסוגל לפנות למעמקים האינטימיים ביותר.… Read More »
זכיתי להגיע להארה. ולא, זה לא פתיח יהיר שממנו אני מתכוון להתחיל להרצות, אלא פתיח כואב, שממנו מתחילה העבודה. ספרי החסידות מדברים על זה הרבה, על רגעי החסד בהם האדם נחשף לרבדים אליהם הוא עדיין לא שייך, רק כדי לקבל טעימה, רק כדי שהוא ידע לאן עליו לשאוף. לזכות לזה בזכות ולא בחסד.
השבוע התעוררתי להבחין בפסוק מעורר עניין שמבהיר את כל הפרק באור יקרות. אמנם אני לא יכול להתחייב שלזה דוד המלך התכוון, אבל ההתבוננות וההארה העולה ממנו מצדיקה להגות בו לעומק ולהביט במה שהוא מעורר בתודעה. ובעיקר שהפרק מספק דרך פשוטה וברורה להחלץ מאובדן עצמי. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה. עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. תהילים עז, ז מצג… Read More »