בין יהדות לבודהיזם : סקירה
כפתיח לסדרת פוסטים על ההתמודדות של יהודי דתי שמתרגל בודהיסטים. פוסט טכני שמסכם את ההתיחסויות השונות להם זכה הנושא מאנשי דת יהודיים ובודהיסטים שונים.
בין שלילה מוחלטת לבין אילו שלא מבינים מה ההבדל.
כפתיח לסדרת פוסטים על ההתמודדות של יהודי דתי שמתרגל בודהיסטים. פוסט טכני שמסכם את ההתיחסויות השונות להם זכה הנושא מאנשי דת יהודיים ובודהיסטים שונים.
בין שלילה מוחלטת לבין אילו שלא מבינים מה ההבדל.
לא קל להיות יהודי דתי שמתרגל בודהיזם.
״בין יהדות לבודהיזם״ זה הניסיון שלי לכתוב סידרת פוסטים שנועדו לבחון את היכולת של יהודי דתי ללמוד ולתרגל פרקטיקות בודהיסטיות. הסדרה נכתבת בעקבות מחקר שטרם פורסם על דתיים מתרגלי בודהיזם ועל הההתמודדות שלהם עם אחיזה בשני העולמות.
תקציר: פרשת דברים מציגה את סופו של התהליך אותו עובר משה, מהיותו איש האמונה הבודד, המתקשה לתרגם את עולמו הרוחני לשפה שתתקבל באוזני אנשים רגילים, לאדם שמבאר את התורה בשבעים לשון. בתהליך קשיבות שלקח ארבעים שנה למד משה להכיר כל הארה פרטית שקיימת במציאות, עד שכשדיבר, המאזינים התפלאו כיצד הוא מסוגל לפנות למעמקים האינטימיים ביותר.… Read More »
זכיתי להגיע להארה. ולא, זה לא פתיח יהיר שממנו אני מתכוון להתחיל להרצות, אלא פתיח כואב, שממנו מתחילה העבודה. ספרי החסידות מדברים על זה הרבה, על רגעי החסד בהם האדם נחשף לרבדים אליהם הוא עדיין לא שייך, רק כדי לקבל טעימה, רק כדי שהוא ידע לאן עליו לשאוף. לזכות לזה בזכות ולא בחסד.
השבוע התעוררתי להבחין בפסוק מעורר עניין שמבהיר את כל הפרק באור יקרות. אמנם אני לא יכול להתחייב שלזה דוד המלך התכוון, אבל ההתבוננות וההארה העולה ממנו מצדיקה להגות בו לעומק ולהביט במה שהוא מעורר בתודעה. ובעיקר שהפרק מספק דרך פשוטה וברורה להחלץ מאובדן עצמי. אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי, בַּלָּיְלָה. עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. תהילים עז, ז מצג… Read More »
להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות תהילים צב, ג היום שיניתי את כותרת המשנה של האתר, הצנעתי את המילה ״מדיטציה״ והחלפתי אותה במונח העברי: התבוננות. מעבר לקושי האישי בשימוש בביטוי זר בלב ניסיון להחיות רוח עברית מקורית. המונח הלועזי מכיל בתוכו מגוון רחב של פרקטיקות שונות ומשונות (וכן, כאן בכוונה השתמשתי בביטוי הלועזי). גישות שונות הנובעות… Read More »
צרות – לבבי הרחיבו, ממצוקותי – הוציאני תהילים כה, יז פעמים שנתקלים בפסוקי התבוננות שמעירים את הערב. ופסוק זה גרם לי בדיוק את זה. בזמן שקיימתי את ״אמונתך בלילות״ ועסקתי בהתבוננות יוצרת בספר תהילים, נתקלתי בפסוק זה, ורפרוף קצר במפרשים חשף פסוק התבוננות שכדאי לזכור ולהציב מול העיניים. חדי העיין יבחינו שהפיסוק בציטוט שונה מרוב… Read More »
פרשיית בלעם מרתקת, משעשעת ומחכימה. אבל בין השורות ניתן לראות איך היכולת להרים את הראש ולהביט חסרה גם מגדולי הנבאים. וכיצד, ומנגד, ברגע בו אדם משתחררי וכבלי התודעה ונהיה מודע למציאות, הוא יכול לזכות לראיה בהירה. כן, לומדים מודעות יהודית גם מבלעם. ישנם שאלות מעניינות שקשה לתת עליהם את התשובה, כמו למשל איך בלעם זכה… Read More »
רַבִּים אֹמְרִים, מִי-יַרְאֵנוּ-טוֹב: נְסָה עָלֵינוּ, אוֹר פָּנֶיךָ ה׳.נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי; מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו, אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן: כִּי-אַתָּה ה׳ לְבָדָד; לָבֶטַח, תּוֹשִׁיבֵנִי. תהילים ד׳ ז-ט כמו בועות המתבקעות ורוחשות במים רותחים, סוערת התודעה, מעלה ורוגשת. יש הטוענים שניתן להשקיט את התודעה לחלוטין, ויש הטוענים שגם לאחר תרגול ארוך שנים, תמשיך התודעה להציג ולהעלות. אבל מה… Read More »
לאחרונה חזרתי אחרי גלגולים ארוכים לחשוב על מידנפולנס ביהדות, מודעות ותפקידה. ובאותו הומור לא ברור של ההכוונה העליונה, גם הפנו אותי לקדושת האוכל כמודעות באכילה, וגם הדף היומי הפגיש אותי עם מודעות בבית הכיסא: הוצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות… ורבנן אמרי יסיח דעתו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל שכן דכי מסח דעתיה… Read More »