פרשת בשלח משה מקבל ציווי לשמור מהמן שירד במדבר לדורות הבאים, אלא שבמקום למלא את המשימה, הוא מעביר אותה לאהרון. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’: מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי… Read More »
אי שם, במפגש החמישי בסדנה, ביקש אחד המשתתפים לשתף. כדי להבין את הסיטואציה צריך לדמיין את אותו האדם מול העיניים: כבד, שקט ומחושב, אדם שכל מילה שקולה ואמיתית. כל הברה יוצאת במבטא רוסי כבד שרק מוסיף על תחושת היציבות הדוממת שהקרין גם כך. “השבוע הלכתי בסלון”, התחיל לתאר בשקט, ואז הוא סיפר סיטואציה המוכרת לכל… Read More »
דברים שכתבתי פעם במקום אחר: ידוע שאין נבואה שורה אלא מתוך שמחה, שכן כשהאדם “כבד”, הוא לא מסוגל לראות את הנמצא מולו בראיה בהירה. אותה כבדות, עייפות, דיכאון, פחד, סלידה וכל אותם רגשות ומשקולות, מעוותים את הצלילות של האדם, ומטים את נקודת המבט שלו על המציאות. לכן ברור שלא ניתן לשמוע את הנימים הדקים של הקריאה… Read More »
התגלגל לידי הספר של עמירה ערן “מורה לנבוכים – גישתו החינוכית של הרמב”ם” ונתקלתי בו בשפע קטעים שרציתי לשמור. את דעתי אני שומר לסוף. הדת האלילית היא כאמור דת המשתעבדת לדימויי המציאות. הניתוק בין תפיסת המציאות בתודעה לבין המציאות כלשעצמה ופרטיותה של התמונה הדמיונית, פרי דמיונו של כל אדם ואדם, מוליד שפע של עשים מבודדים,… Read More »
דברים שכתבתי פעם פרשת בשלח: מטרת המדיטציה היהודית ורתגול המיידפולנס הוא לראות. אנו מעוניינים לקרוע את המסכה מעל האבק המסמא את העיניים, להיות מסוגלים לראות את המציאות בכול הודה, כפי שהיא נמצאת בקדושתה העליונה. אך גבוהה מעל גבוהה, יש גבול ליכולתו של האדם, וגם הזך ביותר, לחדור מבעד למסכים האנושיים המכסים את ההוויה האלוהית. רגע… Read More »
נכתב לפני שלוש שנים אך לא פורסם… בפרשת תולדות מופיע הנס הרפואי הראשון. ברגע אחד עשו מחלים ממחלה סופנית וחוזר ללכת. רגע אחד הוא טוען “הנה אנוכי עומד למות”, ובזכות מנה של נזיד עדשים הוא מתאושש “ויאכל וישת ויקם וילך”. ניתן לטעון שכל מה שהיה צריך זו מנה של פלאסיבו, וניתן לטעון שהוא רק חיפש תירוץ שישכנע את… Read More »
ישנו רגע אחד בשבת בבוקר בו השעון לא מצלצל, אותה השעה בה השעון היה מצלצל אם היה זה יום חול. הרגע הזה של ערות הינו רגע קצרצר של חופש בחירה, רסיס של חרות, בו ישנה האפשרות להתנער ולקום לפני השמש, או להנות מהמותרות של שבת ולהטיב את השמיכה. גורלו של הבוקר מוכרע באותו רסיס זמן… Read More »
אתמול, באמצע בקבוצת ישיבה, התחדדה לי נקודה הקשורה לפער בין התרבות הבודהיסטית לבין תרבות המערב. התהייה התעוררה מהצורך למצוא איזון בין הבודהיזם המעריך חוסר עשיה, והתבוננות פאסיבית, לבין בתרבות המערב המשתמשת בעשיה כמדד העיקרי להתקדמות והצלחה. כל גישה נובעת מהתרבות בה היא צמחה, ולכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. המערב ישנה אובססיה לעשיה. הנטיה לעשות נובעת… Read More »
ישנו דיון אינסופי לגבי הסמכות של הגמרא לעצב את אורח החיים היהודי. הדעות נעות בין הגישה הרואה בחכמי התלמוד כאנשים החכמים בתקופתם, ולכן יש מחוייבות לחלוק עליהם בנושאים בהם הידע האנושי התקדם, או שהמציאות התשתנתה. לבין הדעה הרואה בחכמי התלמוד כדור של בני נפילים שכל מילה שלהם נכתבה ברוח הקודש, ולכן ישנו איסור לשנות אפילו… Read More »
השבת התבהר לי שפרשת שמות מאירה את המתח בין הניסיון המצרי לעולם יציב וללא שינוי, עולם הנתון לחוקה אנושית קשיחה, לבין האמונה במציאות דינמית ההולכת ומתעצבת תחת הכוונה אלוהית. מצריים, ארץ הנצח, המשקיעה משאבי ענק בשלטון יציב של פרעו בן האלף שנים, ארץ שכמו הנילוס שלא חדל מזרימתו, גם היא אינה משתנה. בתוך אותו מציאות… Read More »