״אתה מלאך״, טענה כלפי אחרי כרבע שעה בו סיפרה על אביה שהשתנה וכבר לא הדמות מופת שהכירה לאורך השנים. אימא שכבר לא באמת איתם והיומיום הלא פשוט שאיתו היא מתמודדת. כל זאת רק כהכנה לקראת הימים העתידים קשים בהרבה. ״אני?״, התחלתי לצחוק בקול. ״את עושה כל כך הרבה, מתמודדת עם כל כך הרבה, ולי את… Read More »
נכנסתי אליה לחנות/סדנה בבוקר אחד קריר ודיברנו על האכזריות שבאמפטיה תוך שאני מביט בתכשיטים שהיא יצרה. היא כמובן הקשיבה לדעתי בנימוס והתנגדה. ״למה את יוצרת?״, ניסיתי לברר. ״כי אני צריכה להוציא״, ענתה. ״להוציא שמחה או כאב?״, הקשתי והיא השתתקה. ״היית רוצה לותר על הכאב, גם אם זה אומר לוותר על היצירה״, שאלתי שאלה נוספת שלא… Read More »
היא פתחה בכאב ודיברה על בדידות. כל מי שישנם בעולמה הן האחיינים, מתוקים ומדהימים כפי שהם, אבל רק הם. היא הלכה וספרה על עדינות הנפש שלהם ועל זה שהם זוכרים אותה גם ברגעים רועשים ושמחים, שולחים לה הודעות געגוע בזמנים לא צפויים, הופכים אותה לשותפה לעולמם. אז ביקשתי רשות לסיים בצורה שונה ואנוכית, ביקשתי במקום… Read More »
בנחת הוא סיפר שהוא כבר יודע לצפות מראש, ולכן יודע איזו הרגשה הולכת לבוא. השינוי מתקרב, והוא לא מעוניין להשתנות. הוא לא מעוניין להרפות מהאחיזה שלו בעולם. הוא לא מוכן לוותר על ההנאה, האחיזה שיש לו בעולם, למשל מללגום כוס קפה שחור. כשהבעתי הערכה ליכולת שלו להביט, הוא סיפר במבוכה שהוא כותב שירים, והיו דרושים… Read More »
כשהוא שיתף שהוא מאמין שהעולם שטוח התרגשתי, קיוויתי סוף סוף להבין. לכן השיחה היתה ארוכה מהרגיל, כשאני מנסה להדוף נאומים ולפגוש את האדם. ״אבל למה זה כל כך חשוב״, התעקשתי ושאלתי מספר פעמים ובצורות שונות. על קיומו המוחשי של השטן כבר שמעתי, וגם את הציפיה ליום הדין. הייתי מוכן לאש וגופרית סביב ההתנגדות לחיסונים ואולי… Read More »
כל מה שהספקתי ללמוד בשלושת הדקות עד שהוא הורד בתחנה, היה הוא משרת בחיל רפואה כי הוא התנדב במד”א בעברו. “ומה אחר כך?”, שאלתי, “ממשיך במסלול רפואה?”, הנחתי. “עבודה סוציאלית”, ענה, וכשביקשתי פירוט המשיך “לעבוד עם נוער שוליים”, כששאלתי מה הזיכה, הסביר: “ראיתי במד”א יותר מידי מקרים של אלימות בבתים, ורציתי לסייע למי שצריך, לפני… Read More »
דיברנו ביום בו העולם שלה השתנה. היא לא השתמשה במילה קרס, אבל ההלם והבלבול היו גלויים. נכון שהיא פתחה בשיתוף על חרדה ודיכאון, אבל מהר מאוד עברה לחפוש פתרונות. היתה מילה שלא הייתי מסוגל להגיד לה, אז ניסיתי ללכת בזהירות מסביב, להזכיר שהיא קיבלה את הבשורה רק ברגע זה, והגוף מאותת שצריך לנשום ולהפנים את… Read More »
במקום בו לא הייתי אמור להיות, במחיצת אנשים שדברו רק טוב ובמעגל גדול סביב המדורה, שם הבחנתי בה. מגיחה לרגע בחיוך עדין להוסף עץ למדורה. כששקטתי מעט הבחנתי בה שוב, משמיעה צליל פותח שמשחרר מכל הנוכחים מנגינה. נדיר שהיא המשיכה מעבר למספר תווים. באותו האופן היא גם צחקה ראשונה כשהיה טעון ושיתפה פעולה כשמשהו נקלע… Read More »
באותו המקום בו לא הייתי אמור להיות, התיישבתי במקרה ליידה. היא, בניחוח זר, זקוף, נקי ומודע, הביטה בהמולה. לכן די הופתעתי כשניגש אליה צייד לארוב לחיבוק, וקיבל את הסכמתה. שבריר שניה לאחר מכן חזרה לעצמה והבהירה את גבולות הגזרה. ״אני יכול לשאול שאלה בוטה״, הרגשתי צורך לפרוק את מה שבער בי זמן רב. וכשאישרה המשכתי:… Read More »
גם הוא כמו רבים אחרים ניגש אלי. שם, באותו המקום בו לא הייתי אמור להיות. מבוגר מהם בשני דורות הצביע בהתפעלות והתחיל לדבר על החיים החדשים שהגיעו לנחל בעל שם, כשניכר שהוא גאה במקום ובמורשת. הבטתי אחריו בניסיון לראות את מה שהוא ראה, ובגלל שגם הוא לא בא בשביל הנחל ציינתי ש״לא, הם לא באו… Read More »